מאירי על תהלים מז

למנצח וגו׳. זה המזמור כסדר שלפניו רומז על זמן עבור מלחמות גוג ומגוג ושקוט הארץ וכל הנשארים יבאו לחסות תחת כנפיו

והוא אמרו כל העמים תקעו כף כל [זה] הערת שמחה כענין ימחאו כף (תה׳ צח ח) וכן הריעו לאל׳ ותכירו כי הוא (ג) עליון נורא ושהוא (ד) ידבר עמים תחתינו ר״ל ירמסם תחת הנהגותינו ובשעבודנו

ו יבחר בנו לתת לנו את נחלתנו המיוחדת לנו מימי קדם וגאון יעקב רמז לבית המקדש ו אשר אהב חוזר לאל כאמרו אוהב ה׳ שערי ציון (תה׳ פז ב)

ויתעלה אלהים בתרועה הזאת להיות ביום ההוא ה׳ אחד ושמו אחד בהתהפך אליו כל העמים לעבדו שכם אחד ולכן זמרו וכו׳.

וענין זמרו משכיל כלומ׳ זמרו כל משכיל ומשכיל שבכם או הענין כלומ׳ זמרו לא זמר שמחה המונית אבל זמר מעורר לב ונותן שכל לשומעים

ו נדיבי עמים ר״ל מלכיהם וגדוליהם ו עם אלהי אברהם כלומ׳ שאברהם החל ליחד שמו ית׳ בעולם ובזה הזמן נגמר הענין להיות בכל העולם לא נפקד ממנו איש ואז יקראו כלם עם אלהי אברהם. כי לאלהים מגיני ארץ קרא הגדולים והנכבדים כמו אהבו הבו קלון מגניה (הושע ד יח) ואמרו מאד נעלה רמז כי לה׳ המלוכה וכו׳ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.