מאירי על פסחים צו

שיעור חלה הוא ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה ר"ל שימלא כלי אחד מלא על כל גדותיו ויתן בתוכו הביצים זה אחר זה בנחת והמים הנשפכים נותן בכלי ואותו כלי המחזיקם הוא שיעור חלה וזהו חמשה לוגין זהו למדה ציפורית והענין הוא שבירושלם ביצה ומה שאמרו חמשת רבעים קמח ועוד חייבים בחלה וזהו חמשה לוגין זהו למדה ציפורית והענין הוא שבירושלים הוסיפו על של מדבר שתות מלבר ר"ל מכל מה שיש שם שהוא חומש מלגו ר"ל מן הנשאר ובציפורי חזרו והוסיפו על של ירושלם שתות מלבר גם כן ומעתה צא ולמד בעיסת מדבר שהוא עומר ועליה נאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וגו' והעומר עשיריתו של איפה הוא צא וחשוב איפה שלש סאין סאה ששת קבין קב ארבע לוגין נמצאו ע"ב לוגין לאיפה ועשיריתם לשבעים לוג שבעה ולשני לוגין הנשארים ביצה וחומש ביצה שהלוג ששה ביצים ובירושלם הוסיפו שתות מלבר וחזרו הששה לוגין לחמשה ונשאר לוג אחד שהוא ששה ביצים וביצה וחומש ביצה שהם ששה חומשי ביצה וחזרו לחשבון זה ללוג אחד והם בין הכל ששה לוגין ירושלמיים ובציפורי הוסיפו שתות מלבר גם כן ונמצא שהם חמשה ציפוריים ואין צורך לגרוס כאן ועוד ומ"מ ברוב ספרים גורסין כן ועיקר הפירוש בזה מפני שכשתנטל חלתו תשאר המדה שלימה ממה שאמרו בעירובין פ"ג ב' על מדה זו האוכל מדה זו ר"ל בשתי סעודות ולא יהא נזוק ברוב אכילה הרי זה בריא ומבורך יתר מכן רעבתנות פחות מכן הרי זה מקולקל במעיו וכדי שלא להחזיק מעיו בחזקת קלקול הוא מצריך בה לו עוד ומצריכים באותו ועוד שיעור החלה עד שכשתנטל משם תהא המדה נשארת שלימה ולא תתמעט מדת אכילתו וי"מ בו כדי להיות הביצים שוחקות ופירשו בשיעור ועוד זה אחד מעשרים בביצה ונמצא לארבעים ביצים תוספת שני ביצים וי"מ בועוד זה תוספת ביצה לכל המדה ומפני שהם מפרשים שתות מלגו כל שיש בו שתות ממה שהוא לשם דהיינו כשמחזירין שש לחמש שהוא שתות ממה שיש בו עתה ושתות מלבר שתות הבא מן החוץ כשיעור השתות שיש בו עכשיו כגון שיחזרו השבע לשש והם סוברים שתוספת ירושלמית היתה שתות מלבר וחזרו השבעה לוגין לששה ונשארו ביצה וחומש ביצה שחזרו לביצה שוחקת ובציפורי הוסיפו שתות מלגו וחזרו הששה לחמשה ונשארה הביצה במקומה ועיקר הדברים כדעת ראשון ומ"מ בזמן הזה שאין לנו לא מדבר ולא ירושלם ולא ציפורי אנו חוזרים לראשונות ומודדין בביצים וצריך למדדה בריוח מפני שהביצים מהן גסות ומהן דקות ואין הדבר משוער בהם כל כך ועיקר השיעור בצמצום הוא בכלי הנעשה בתשבורת על דרך חשבון אצבעיים על אצבעיים כמו שיתבאר בע"ה וכבר כתבנו ענין זה בנוסח זה בעצמו במסכת עירובין פרק שתוף:

מדה זו אין גודשין אותה שהרי במנחות פרק שתי מדות אמרו שהמדה של כהן גדול בעשירית האיפה היה גדשה בתוכה וכן במדת העומר וכן כתבו רבני אשכנז שאין צריך להדק את הקמח בידיו בתוך המדה אלא קמח כמו שהוא קבוץ מאליו ועוד ראיתי להם בקצת חבוריהם דבר חדוש לומר שהם לשים שתי מדות או שלש ביחד מפני שבזה מתעכב ומשתמר מחמוץ יותר ומה שאמרו קפיזא קפיזא מיירי בתנור קטן שיש עיכוב גדול ברדייתו אבל בפורני שלנו מותר:

זה שביארנו על מי שלש פחות מכשיעור ואפאו שאם רדה ונתן לסל שהסל מצרפן לחלה ואפילו כעכין שאין נושכות זו בזו הדין כן בכל כלי שיש לו בית קבול שרדה ונתן לתוכו אפילו בית קבול מועט כגון טבלא שיש עליה לבזבזין אבל אם אין עליה לבזבזין הדבר בספק ומתוך כך מפריש בלא ברכה ודברים אלו בין בסל בין בשאר כלים יש מפרשים דוקא ברודה ונותן לאלתר בסל ואף הלשון מוכיח כן ר"ל הרודה ונותן לסל ונראה מדבריהם שאם לא נצטרפו תכף לרדיה כבר הופקעה תורת חלה מהם ואין עוד בהם צירוף ולא עוד אלא שהם גורסין כאן הסל מצרפן דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ ופי' הדברים כלומר שעיקר החיוב הוא משנעשה לחם והיא שעת הרדייה ולמדנו מ"מ שהתנור אינו מצרף ואפילו בככרות הנושכות זו את זו ומ"מ גדולי המחברים פסקו שהככרות הנושכות זו מזו בתנור כל שנתקבץ מהם שיעור חלה מצטרפין בלא סל וכן פירשו סל מצרפן שלש פחות מכשיעור ואפאו ונתן לסל וכן עד שנתקבץ בסל כשיעור חלה:

המשנה הרביעית והכונה בה כענין החלק השני והוא שאמר רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו וחכמים אומרים שלש נשי' עוסקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה ר' עקיבא אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין זה הכלל תפח תלטוש בצונן אמר הר"ם רבן גמליאל סובר כי שלש נשים מתעסקות בבצק כולן בזמן אחד ואופות זו אחר זו ואע"פ שישאר הבצק של השלישית עד שיסיקו את התנור פעמים ויאפו בו שתי אפיות ואחר כך תאפה השלישית שאינו בא לידי חמץ בזה השיעור מהזמן וחכמים אין סוברין כך אבל אומרין כי כשהתחיל הראשונה באפייה תשלים השניה בעריכה והשלישית בלישה והתחילה השנית לאפות והשלישית בעריכה ותלוש ראשונה פעם שניה וכך עושין ולא יתמהמה הבצק בשום פנים ולא תגביה ממנו היד ואמר ר' עקיבא לרבן גמליאל לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין כי יש תנור שמתחמם בשעה קלה ואחר בהפך וגם כן כשהם העצים יותר יבשים שולט בהן האש במהרה ומן הנשים יש מהן זריזות ויש מהן להפך ואמרו שאין מניחין העיסה כל זה הזמן אלא אם מטילין בהם מים צוננין ומצננין העיסה בהם ודע כי כל עת שהיד מתעסקת בבצק אינו בא לידי חמוץ ואפי' יום אחד שלם והלכה כחכמים:

אמר המאירי רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת ר"ל לשות ומקטפות כל אחת בשלה ואופות בתנור אחד זו אחר זו ואין כאן חשש חימוץ אע"פ שהשלישית ממתנת בלא התעסקות בבצק משנגמרה לישתה וקטופה כשיעור שלש היסקות ושתי אפיות וכמו שאמרו בתלמוד המערב ראשונה כדי היסק והשניה כדי שני הסקים ואפייה אחת שלישית כדי שלשה הסקים ושתי אפיות ושנו עוד שם ואם עשתה ככר ראשון אחרון כדי שלש הסקות ושלש אפיות והענין הוא ששלשתן לשו וקטפו כאחת וכשנגמרה לישת כולן וקטופן הסיקה הראשונה את התנור שלא היה דרכן להסיק התנור עד לאחר לישה וקטוף והרי שהמתינה הראשונה כדי היסק של עצמה ועושה ככרותיה ונותנת לתנור ראשון ראשון שכך היה מנהגן וכשנגמרה אפייתה עושה היסק אחד ואפייה אחת והשניה מסקת ואח"כ אופה ר"ל שעורכת ונותנת ראשון ראשון לתנור והרי שנעשו שני הסקים ושתי אפיות והשלישית מסקת את התנור והרי נשלמו שלשה הסקים ושתי אפיות ומתחלת לערוך ככרותיה ונותנת ראשון ראשון לתנור והרי כל זמן שעורכת מתעסקת בבצק ומתוך כך אין אפיית עצמה מן המנין אף לככר אחרון וזהו שאמר ואם עשתה ככר ראשון אחרון כלומר שלא נתנתו לתנור ראשון אלא שהיא משהה את הראשון ומניחה אחרון לאפייה הרי נשאר ככר זה בלא התעסקות שלש הסקות ושלש אפיות שהרי אף אפיית עצמה מן המנין:

וחכ"א שאין להקל כל כך שיתחילו כולן בבת אחת ותהא השלישית ממתנת שיעור מרובה כל כך בלא התעסקות בבצק אלא אחת לשה ואחת מקטפת ואחת אופה ופירוש הדברים אחת לשה תחילה וכשמתחלת לקטף מתחלת חברתה ללוש ושלישית אינה עושה כלום וכשגמרה ראשונה קיטופה ושניה לישתה מתחלת שניה לקטף ושלישית ללוש וראשונה מסקת והדבר ידוע שההיסק נעשה במהירות יותר מן הקטוף ויותר מן הלישה וא"כ כשגמרה זו היסקה והתחילה לאפות עדיין לא נגמרה לישת השלישית ולא קטוף של שניה ונמצאת זו בתחילת אפייתה וזו בסוף קיטופה וזו בסוף לישתה ונמצא אחת לשה ואחת מקטפת ואחת אופה וכשזו הראשונה אופה עורכת ככרותיה ונותנת ראשון ראשון לתנור והרי (שהראשונה) [שהשלישית] ממתנת לתחילת אפייתה היסק שניה ואפייתה והיסק עצמה והם שני הסקים ר"ל הסק שניה והסק עצמה ואפיית שניה ואם עשתה ככר ראשון אחרון נמצאת שלישית ממתנת שני הסקים ושתי אפיות בלא התעסקות וזהו שאמרו בתלמוד המערב על דברי חכמים גמרה זו לישתה וזו קיטופה וזו הסקה ראשונה שוהה כדי הסקה ושניה כדי הסקה ואפיית ראשונה ושלישית שני הסקים ואפייה אחת ואם עשתה ככר ראשון אחרון כדי שני הסקים ושתי אפיות והרי מכל מקום נמצאו בשעת התחלת אפיית הראשונה שלשתן עסוקות בבצק כל אחת בשלה אחת אופה ואחת מקטפת ואחת לשה וחוזרות חלילה ונמצאת שלישית ממתנת שתי אפיות והסק אחד ולפעמים שתי אפיות ושתי הסקות על הדרך שביארנו ואפשר שכל זה בעיסה מועטת כשיעור חלה וכן בתנור קטן כשיעור זה אבל בעיסה גדולה ותנור גדול צריך להזהר ביותר אלא שאין ראוי לאשה ללוש ביותר מכשיעור ומ"מ כלל גדול אמרו בגמ' על כל העיסות כל זמן שאדם עסוק בבצק אינו בא לידי חמוץ ופירשו בה גדולי המחברים בפירושי המשנה אפילו יום אחד שלם וכן ראיה ממה שאמרו ל"ט ב' בדלף אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ ופירשו בהלכות גדולות מפני שזה כעוסק בבצק ויש חולקים לומר שלא נאסר כן אלא בשיעור זמן סדר זה הנזכר כאן בשלש נשים אבל לכל היום לא וזו של דלף שאני שהוא צונן ומצנן ואין הדברים נראין שהרי סתם נאמרה:

ר' עקיבא אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוים פירוש על דברי רבן גמליאל הוא משיב שאין ראוי להקל להתחיל באחת ולהמתין השלישית עד שיאפו השתים שאע"פ שאפשר לשיעור זה בלא חימוץ מ"מ יש נשים עצלניות או עצים לחים או תנור שלא הוחם זה כמה ומתוך כך אע"פ שבדיעבד אפשר לסמוך על רבן גמליאל ובשעת הדחק אף לכתחילה הואיל ור' עקיבא מודה בנשים זריזות מ"מ ראוי לעשות כדברי חכמים להסדיר את הענין עד שתהא כל אחת מהן מתעסקת בשלה בלא שום הפסק ומתוך כך אינו בא לידי חמוץ אפילו לזמן מרובה ודוקא בעיסה בשיעור שכחה של אשה אחת שולט בה אבל אם לש עיסה מרובה אע"פ שאין ראוי לעשות כן לא דיה בכך ומ"מ יש מתירין על ידי כלי הנקרא עמלה שהכח שולט בו אף בעיסה מרובה כאשה אחת בעיסה מועטת ויש מפקפקים בה אא"כ בתנאים שהזכרנו עליה למעלה במשנת בצק החרש וחזר אח"כ וכלל שאם מכל מקום תכיר האשה שהעיסה קרובה להתחמץ כגון שראוה מתחלת לתפוח כמנהג העיסה המתחלת להחמיץ תלטוש בצונן ר"ל שתלטוש ידיה במים צוננים ותקטף ותצנן וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק ישרף והאוכלו חייב כרת אי זהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקיו זה בזה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת אי זהו שאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו לו שערותיו אמר הר"ם פי' כקרני חגבים שתסדק העיסה סדקים דקים כשהתחיל החימוץ להכנס בה ואפי' הם כקרני חגבים והלכה כחכמים:

אמר המאירי שיאור ישרף והאוכלו פטור כלומר מפני שלא החמיץ כל צרכו אבל סידוק ישרף והאוכלו חייב כרת מפני שהוא חמץ גמור איזהו שיאור ואיזהו סדוק שיאור כקרני חגבים ר"ל שאין סדקיו רחבים אלא כקרני חגבים וכל שלא הגיעו לזה מצה הוא אע"פ שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו מצד פחד שפניו מכסיפים וסידוק הוא שהתרבה בסדקים עד שנתערבו סדקיו זה בזה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים זה וזה חמץ גמור הוא והאוכלו חייב כרת שכל שיש בו סדק חמץ גמור הוא ואיזהו שיאור שהאוכלו פטור שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו והלכה כחכמים ואע"פ שהברייתא שנויה בשם ר' מאיר הואיל ובמשנתינו נשנית בשם חכמים הלכה היא ואף בגמרא אמרו אין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין בו כמה סדקים מלמטה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: