מאירי על פסחים סו

כבר ביארנו כמה פעמים שהאוכל אינו מטמא אוכלין בפחות מכביצה אבל מקבל הוא טומאה בכל שהוא ושהמשקין מטמאין ומיטמאין בכל שהן מעתה טמא מת שסחט זיתים וענבים שכבר הוכשרו ואע"פ שנטמאו הענבים בנגיעתו לא נטמא המשקה שבתוכם בנגיעת הענבים שהמשקה המובלע בתוך האוכל כפקדון הוא אצל האוכל והוא כגוף אחר מובדל הימנו אם היה שם כביצה מכוונת בין המשקה והאוכל הרי המשקין היוצאים מהם טהורים אחר שלא נגע בהם שהרי משיצאה טיפה ראשונה נתמעטו הענבים מכביצה ולא טמאו הזיתים והענבים את המשקה ושמא תאמר היאך אפשר לסחוט בידו שלא יגע במשקה יראה שהיו מונחים על גבי טבלא ומניח ידו עליהם וסוחט ואם היה שם יותר מכביצה אפי' משהו טמאים שמשיצאה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה ואותה טיפה מטמאה כל המשקים הבאים אחריה ושמא תאמר אחר שאתה פוסק כדעת האומר משקין מיפקד פקידי היה לך להצריך כביצה באוכלין לבד אפשר שלא אמרו מיפקד פקידי אלא מקודם שנסחטו הא משנסחטו נתערב הכל ונעשה אחד או שמא אע"פ שאין מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו לטמא אחרים ומ"מ יש מפרשים אותה באוכלין לבד שאף בכביצה מכוונת לכתחלה מיהא אסור לעשות כן שמא יבא לטעות ביתר מכביצה לכביצה אבל כל שהוא דורך בפחות פחות מכביצה מותר לכתחלה ויינם כשר אף לנסכים:

שמא תאמר אחר שכן היאך אמרנו למעלה בתרומת זיתים ורמונים שאין להם לא היתר אכילה ולא היתר הסקה והלא אם רוצה דורכן בפחות פחות מכביצה ושותה מיץ שלהם פי' בגמ' הטעם שזה אסור שמא יבא בהם לידי תקלה כשהוא דורכן ויאכל מהם ותרומה טמאה אסור לאכלה ואלמלא שבגמ' פירשו כן היה נראה לפרש שבתותים ורמונים המשקה מעורב עם האוכל והוא כגוף אחד עמו ואינו דומה לענבים ומ"מ יש גורסים בה תרומת תותים וענבים:

זה שביארנו שלא נאמר שיעור כביצה באוכלין אלא לטמא אחרים אבל לענין קבלת טומאה אף בכל שהוא מקבלין טומאה יראה בסוגיא זו ההפך שהרי לדעת האומר משקין מבלע בליעי כלומר שהם גוף אחד עם האוכל וכל שנטמא האוכל נטמא המשקה שבתוכו העמידו זו של טמא מת שסחט זיתים וענבים שבכביצה מכוונת טהור בענבים שלא הוכשרו ונמצא הכשרם בשעת סחיטתם ואותה שעה כבר נתמעטו מכשיעור אלמא שאף לקבלת טומאה צריך כביצה אלא שיש לומר שאע"פ שמקבל טומאה בכל שהוא מ"מ אינו מקבל הכשר טומאה אלא בכביצה שהרי במקרא של הכשר כתיב מכל האוכל אשר יאכל ואין אוכל בפחות מכביצה ומ"מ י"מ שיש צדדים שאף לקבלת טומאה צריך שיעור כביצה וכבר ביארנוה במסכת שבת פרק חבית וכן ביארנו שם בדבר זה שלא נאמר אלא בטמא מת שאינו מטמא במשא והוא הדין לטמא שרץ ולכל טמאי מגע אבל בזב אפי' גרגיר אחד שסחטו אפי' לא הוכשר ולא נגע במשקה ואפי' בפשוטי כלי עץ הכל טמא שהרי נטמאת טיפה ראשונה בהיסט שלו בנדנודו ונתן בתוכו נתערב טמא בטהור ונטמא הכל:

מאחר שביארנו שחוששין לתקלה פת תרומה שנטמא אם רצה להסיקו מעט מעט משליכו בין העצים ושמן תרומה שנטמא ורצה להדליקו מעט מעט נותנו בכלי מאוס כדי שיתבונן בהם שאינם ראויים לאכילה ושאינו ראוי לא להסקה ולהדלקה כגון יין הרי זה יקבר: