מאירי על פסחים ד

כל שנמצא במחתרת ונתברר הדבר לבעל הבית שהוא אוהב גמור שאפי' יקום בעל הבית להתריס כנגדו אינו פוגע בו אין לו רשות להרגו ואפי' נכרי וכן אם נתברר לו שכל שהוא קם להתריס כנגדו פוגע בו אף הוא רשאי להרגו אפי' היה אביו אבל בסתם והוא שלא נתברר לו בענינו כלום רשאי הוא להרגו אלא אם הוא אב בביתו של בן שסתמו אין האב בא להרוג את הבן אפי' יקום הבן להתריס כנגדו ולפיכך הבן שהרגו חייב עליו אבל בן במחתרת האב סתמו כסתם בני אדם שאם יקום האב ויתריס פוגע בו ולפיכך רשאי האב להרגו וכבר ביארנו ענין זה כראוי בסנהדרין פרק סורר:

מכיון שבדק אדם אור לי"ד כמו שכתבנו אינו צריך עוד לבדוק בשחרית ולא בשעת הביעור ומ"מ אם לא בדק אור י"ד יבדוק בי"ד שחרית או בשעת הביעור או אפי' לאחר איסורו כמו שיתבאר במשנה השנית:

יום י"ד מחצות ולמעלה אסור בעשיית מלאכה בכל מקום הואיל והוא זמן שמתעסקים בו בדיני פסחים ומ"מ מהנץ החמה עד חצות תלוי במנהג נהגו לעשות עושין שלא לעשות אין עושין אלא שיש בדינין אלו קצת תנאים יתבארו בפרק רביעי הא כל הלילה עד הנץ החמה מותר בכל מקום וכל שנוהג בו איסור בטלה דעתו:

כל תענית שאוכלין בו בלילה הן תענית יחיד הן תענית צבור אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא יישן וי"מ בה דוקא בשלא סלק את השלחן וכבר ביארנוה במסכת תענית:

חמץ אסור אף ביום י"ד מן התורה מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ולמעלה ולוקה על אכילתו שנ' לא תאכל עליו חמץ ופירושו על שחיטת הפסח ומכיון שהגיעה שעה הראויה להתעסק בפסח לוקה על אכילתו מן התורה וחכמים הוסיפו עליו שעה ששית אף להנאה וחמשית לאכילה כמו שיתבאר למטה כך כתבוה גדולי המחברים ומ"מ גדולי המפרשים חולקים לומר שאין בו מלקות אלא שהוא אסור מן התורה כמו שיתבאר:

בזמן שהיו משיאין משואות להודיע יום שנתקדש בו החדש לא היו משיאין אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו כדי להודיע שבזמנו קדשוהו אבל כל שנתעבר אין כאן משואות שהרי קדשוהו שמים וא"כ כל שלא ראו משואות יודעים מאליהם שנתעבר ואימתי משיאין משואות לאור עיבורו והוא ליל שעבר יום שלשים כמו שביארתי למעלה וכבר ביארנוה במסכת ראש השנה:

כבר ידעת שהכהן אינו רשאי לעבוד עד שיקדש ידיו ורגליו וכל שקדש ידיו ורגליו שחרית אינו טעון עוד קדוש בין עבודה לעבודה אלא עובד כל היום וכל הלילה בקדוש זה ובלבד שלא יצא מן המקדש ולא יישן ולא יטיל מים וכל שכן שלא יסך את רגליו וכן שלא יסיח דעתו מהן ומ"מ אף בכל אלו למחר בשחרית טעון קדוש שהלינה פוסלת בידים ואפי' היה עומד ומקריב כל הלילה כהקטר חלבים ואיברים לשחרית והוא הנקרא כאן לאורה טעון קדוש ידים ורגלים: