מאירי על פסחים לד

מחטים וצנורות מן התורה היה להם טהרה ברביעית והוא שקראו לפעמים בתלמוד רביעית מים מקוה של תורה ולא הצריכה תורה ארבעים סאה אלא לאדם ולשיעור גופו אבל מחטין וצנורות הואיל וגופם עולה ברביעית טהרו ומ"מ חכמים בטלו מקוה זה מחשש שמא יטבילו כלים הגדולים בפחות מארבעים סאה ואין להם טבילה במקוה אלא בשיעור ארבעים סאה:

כל כלי שיש לו אחורים ותוך כגון רגל של כוס ודומיהם אם נטמא תוכו בטומאת סופרים נטמא כולו אף לתרומה ואם נטמא גבו בטומאת סופרים לא נטמא תוכו לתרומה אלא לקדש ואם נטמאה בטומאת התורה אף תוכו טמא אף לתרומה כמו שביארנו באחרון של חגיגה:

כל שנגעו בו מי חטאת שלא לצורך הזאה טמא בין אדם בין כלים כדין אב הטומאה ואין צריך לומר באוכלין שמקבלין טומאה מראשון לחולין ומשני לתרומה ומשלישי לקדש ומ"מ פרה ששתתה מי חטאת אע"פ ששחטוה בעוד שהמים במעיה אפי' לאלתר בשרה טהור מפני שבטלו במעיה מתורת מי חטאת והרי כשנשחטה אין מים אלו מי חטאת וכן הדין אם שתתה משקין טמאין שמשנכנסו במעיה משקה סרוח הוא ופקעה טומאתו ובתורת כהנים אמרו וכל משקה אשר ישתה פרט לסרוח: