מאירי על פסחים רכו

שלשה הקב"ה אוהבם שאינו כועס ושאינו משתכר ושאינו עומד על מדותיו:

שלשה הקב"ה שונאן המדבר אחת בפה ואחת בלב והיודע עדות לחברו ואינו מעיד והרואה דבר ערוה בחברו יחידי ומעיד בו שהרי לא עלתה בידו אלא הוצאת שם רע עליו ומ"מ אע"פ שאין ראוי לו להעיד מותר לשנאתו ולהשניאו למי שסומך על דבריו ומאמין בו והוא שאמרו כי תראה חמור שונאך שונא מאן אילימא גוי התניא שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא גוי על הדרך שביארנו במקומו בשני של מציעא אלא שונא ישראל היכי דמי אי דלא עבד איסורא מי שרי למשנייה אי דעבד איסורא כולי עלמא שנו ליה אלא כי האי גונא דחזא ביה דבר ערוה:

ארבעה אין הדעת סובלתן דל וגאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס המתגאה על הצבור בחנם:

כבר ביארנו שלא הותרה הרצועה בלחשים אלא בדברים המוניים שאין בהם סרך עבודה זרה אבל כל שיש סרך עבודה זרה איסור חמור הוא והוא שאמרו אין שואלין בכלדיים ובכלל אלו כל המצדדין להגיד תעלומות הן מצד הכוכבים ומשפטיהם הן מצד כשוף כאוב או ידעוני ודומיהם ומ"מ הכלדיים אע"פ שגדולי הרבנים פרשוהו כענין בעל אוב עיקר ענינם היה על פי משפטי הכוכבים כמו שהתבאר בסוף שבת וכבר ביארנו הענין יפה במסכת סנהדרין:

היושבת על דם טוהר שאמרו עליה שאסורה לשמש עם בעלה פירושו שסמוכה לווסתה שכבר נתעורר הדם לצאת ואמר שצריך להזהר ולהפסק מבעלה עונה קודם לוסתה והוא יום או לילה כמו שיתבאר במקומו: