מאירי על פסחים ריח

שלחן המקדש יראה מכאן שהוא צריך טבילה עם שאר כלים שהיו מטבילין אחר הרגל כמו שהתבאר בסוף חגיגה ומ"מ התבאר שם שהשלחן לא היה בכלל זה ומזהירים היו כל ימי הרגל שלא ליגע בשלחן מפני שאי אפשר לסלקו להטבילו שהרי נאמר בה לפני תמיד כמו שביארנו שם ומ"מ נראה שאם נטמאת במקרה על כל פנים מטבילי' אותה ועל דרך זה אתה מפרשה בדרך זו וכן אתה יכול לפרשה בשלחן של זהב שהיה בפתח האולם שבו היו נותנים לחם הפנים ביציאתו:

בכמה מקומות ביארנו שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברי' המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי האמורי לא חששו בהם חכמים לעקרם וכל שכן במה שהיה הרגילות אצלם בו כל כך שהיה טבעם מקבל בענין חזוק או חולשה וכמו שהעידו בסוגיא זו דקפיד קפדינן ליה דלא קפיד לא קפדינן ליה וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להזהר מן הזוגות וכשתקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף מצד אותם ההבלים הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם והוא שאמרו ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין וכבר נמנעו מטעם זה מלומר בה ברכה מעין שבע אם חל בשבת שהרי לא נתקנה אלא מפחד המתאחרים לבא כגון עם שבשדות וכן אמרו שכוס של ברכה אחר שאינו מענין הסדר מצטרף לטובה ר"ל לבטל תורת זוגות מן השנים שעברו ואינו מצטרף לרעה להחזיר בדין זוגות בצירוף כוס של הלל הבא אחריו אם מפני שאינו מסדר הפסח כמו שכתבנו אם מפני שאותן שלש שמתחלת אכילה עד סוף אכילה הם חשבון אחד והרביעי שהוא אחר אכילה הוא חשבון אחר וכן פרשוה בדרך אחרת שכל אחד מהם מצוה בפני עצמה היא ואין צירוף לאחד עם חברו: