מאירי על פסחים ריד

זה שביארנו במשנה שאין אוכלין בערבי פסחים מסמוך למנחה קטנה ולמעלה טעם הדבר שלא יבא לאכול מצה אכילה גסה ר"ל שישביע עצמו קודם אכילתה עד שעכשיו קץ באכילה זו ואין זו קרויה אכילה ומה שאמרו בפסח שיהא נאכל על השובע פירושו שכשיכלה בשר הפסח מפיו יהא שבע ולשון זה ר"ל נאכל על השובע הוא ממוצע בין מי שאוכלו רעב למי שאוכלו אחר אכילה מרובה עד שהוא [קץ] באכילה זו ופסח וכן שאר קדשים אין ראוי לאכלם דרך רעבתנות אלא דרך כבוד ואחר אכילה אחרת כדרך מאכל חשוב שבא לאחר אכילה ומ"מ לא אחר אכילה מרובה עד שיהא קץ באכילתו אלא אחר אכילה שכשמצטרפת זו עמה נעשה שבע:

אע"פ שאסרו שלא לאכול בערב הפסח מן המנחה ולמעלה מ"מ מטבל הוא במיני תרגימא כגון פירות ולשון מטבל הוא מפני שכל מאכלם היה על ידי טבול וי"מ מטבל במקום מיטפל כלומר מעביר שעתו במיני תרגימא כגון פירות או קטניות או ירקות וכן השמש מטבל בבני מעים ונותן לפני האורחים שאין אכילות אלו אלא כעין הערה לחדוד המאכל ופתחת פי האצטומכא והרי הוא כעין הניר העשוי בשדה לקבלת הזרע ומגדולי החכמים היו רגילים להתמיד כל אותו היום בשתיית יין כדי לגרור את הלב להעיר תאות מאכלם ומהם שהיו מתענים והכל לפי מה שהיו מכירים בטבעם יש מי שאכילת פירות ודברים הדקים מעוררתם לאכילה ויש מי שאף אכילות אלו סותמות בהם ומעכבת תאותם ויעשה אדם כפי מה שמכיר בטבעו ובתלמוד המערב וכן במסכת סופרים מצריכים מצד אחר לבכורות להתענות בערבי פסחים לזכר מכה בכורות ותשועת בכורי ישראל וכן נוהגים בקצת מקומות באשכנז ובצרפת ואין בה סרך הכרח כלל: