מאירי על פסחים ריא

מצות עשה לקדש את יום השבת בדברים שנ' זכור את יום השבת לקדשו ועיקר הקידוש בכניסתו בלילה ומדברי סופרים לזכרו על היין רמז לדבר וזכרו כיין לבנון וכן מצוה מדברי סופרים לקדש על הכוס למחר ולא קדושת היום אלא בורא פרי הגפן והוא הנקרא קדושא רבה דרך כנוי או שמא על שם שכל הברכות מתעטרות בו ואע"פ שברכה זו אין בה קידוש ליום והרי אף בחול אם בא לשתות צריך לברך כן מ"מ הואיל ועל ידי תקנה הוא בא ברכת חובה היא ומאחר שהיא ברכת חובה אף היא קרויה קידוש שאף היא לכך תקנוה שיהא היום מתקדש על ידו להיות סעודתו חשובה כשהיא נקבעת על היין וגדולי המחברים כתבו שאף זה אסור לטעום ביום השבת קודם שיקדש קידוש זה ואין הדברים נראין הואיל וכבר נתקדש ואף גדולי המפרשים מגיהים עליהם ומביאים ראיה שהרי אף ביום יכול לקדש על הפת ומברך המוציא ואוכל וכן כתבו גדולי המחברים שאף קידוש זה צריך שיהא במקום סעודה וכן שהוא צריך בכל סעודה שביום:

אע"פ שאמרו שהמברך פושט ידיו לטעום תחלה כל שיש שם זקן מופלג חולקין לו כבוד ואף הוא בעצמו רשאי ליטלה לעצמו בלא רשות וזהו שאמרו רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדש לן מר קדושא רבה לא הוה ידע מאי ניהו קידושא רבה אמר מכדי בפה"ג אמרי ברישא ברוך בורא פרי הגפן ואגיד ביה חזייה לההוא סבא דהוה גחין ושתי קרא אנפשיה החכם עיניו בראשו או שמא לא אמרוה אלא בשכולן סמוכים על כוס אחד או ככר אחד אבל כל שיש כוסות לזה ולזה שותה כל מי שירצה תחלה מכוסו וכבר כתבנוה במסכת ברכות וכן אתה למד מכאן במה שנהגו ליתן מכוס של ברכה לתוך שאר הכוסות אין שורש בדבר שהרי אותו זקן לא המתין ליתן מכוס של קידוש לתוך כוסו אלא מנהג בעלמא הוא: