מאירי על פסחים רט

פריסת מפה שהצרכנו למי שנמשך בסעודה שקדש עליו היום צריך לעשותה עם חשיכה ר"ל רגע הסמוך לשקיעת החמה מפני שכל בין השמשות והוא הנקרא ספק חשיכה ספק אינו חשיכה הוא באיסור אכילה וכן הדין בעצמו שהוא יכול לקדש בספק חשיכה ספק אינו חשיכה ודבר זה אתה למד ממה שאמרו בשמועה זו רב חיננא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב ייבא סבא אמרו ליה זיל עיין אי נגה יומא פי' ערב שבת היה והעריב להם ואין ספק שנפסקו מלאכול ופרסו מפה ולא היו רוצים לקדש עד שיתברר להם שהוא לילה ר"ל צאת הכוכבים מפני שהיו סוברים שאין קדושת שבת חלה בין השמשות אלא למי שמקבלה על עצמו ולא היו רוצים לקדש שלא יהא נראה כמתכונים לחזור לאכילה מהר ואמרו לו שיעיין אם חשך היום לגמרי ונראו הכוכבים ומה שאמרו נפסוק ונקבעיה לשבתא כלומר נפסיק הקידוש ונקבע בו שבת אמר להו לא צריכיתו דאיהי קבעא נפשה כלומר אי אתם צריכים להמתין עד שיתברר לכל שהוא לילה שאין השבת תלוי בקידוש אף לבין השמשות שכל בין השמשות שבת הוא קרוי אף למי שאינו מקבלה עליו בפרט והיא היא שקובעת עצמה משנכנס בין השמשות או שמא אוכלים היו ולא היו חוששים להפסיק אכילתם עד שיצאו הכוכבים ומטעם שכתבנו ואמר להם שאף היא קובעת עצמה להפסק אכילה ולקידוש כל בין השמשות:

והביא ראיה ממה שאמר רבא כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש והענין הוא שכבר ידעת שאפי' הגיעו הפירות לעונת המעשרות שהוא בתבואה משתביא שליש ובשאר פירות כל אחת לפי שיעורה הנזכר במקומו אעפ"כ לא הוקבעו למעשר ליאסר מהם מיהא אכילת עראי עד שתגמר מלאכתן והוא בתבואה משנתמרחה ואף בזו דוקא למי שאין בדעתו להכניסה לבית אלא למכרה שם או בשוק אבל אם דעתו להכניסה בבית אינה נקבעת עד שיכניסנו לבית דרך הפתח וכשם שהבית קובע בדבר שנגמרה מלאכתו כך יש שאר דברים שקובעים מדברי סופרים וכלם כשנגמרה מלאכתו כמו שביארנו ברביעי של יום טוב ואחת מהן השבת שאם נגמרה מלאכת הפירות והם בשדה עדיין ונכנס שבת אסור לו לאכול אף אכילת עראי אא"כ עשר שכל אכילת שבת קבע היא כדכתיב וקראת לשבת עונג ובמוצאי שבת חוזר ואוכל אכילת עראי ואם חשב עליהן מערב שבת לאכילת שבת הוקבעו למעשר ליאסר אף לאחר השבת ואין צריך לומר אם עשה מעשה והזמינם לשבת ואם לא עשרם מבעוד יום אסור לו לעשרם משחשיכה ולא עוד אלא שאף ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מעשרין את הוודאי כמו שביארנו בשני של שבת ואין האיסור אלא מפני שהוקבעה כבר לאיסור אכילת עראי והוה ליה מתקן ונמצא השבת קובעת למעשר מספק חשיכה לאיסור אכילת עראי ואע"פ ששנינו היה אוכל באשכול בערב שבת וחשכה וקדש עליו היום ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור אלמא חשיכה דוקא אף משקדש היום הוא קורהו חשיכה וכדתנן ערב פסח שחל להיות בערב שבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשכה ר"ל קודם חשכה וודאי קודם בין השמשות ולמדת שבין השמשות קרוי חשיכה ואמר עליה שעל אותו צד היא קובעת עצמה לקידוש ר"ל מאותה שעה ואחר שכן אף אתם צריכים להפסיק ויכולים לקדש ולחזור לאכילה וזו היא שיטת גדולי הפוסקים אלא שהוספנו בהם קצת דברים:

ויש מקשים לפירושם שאם כן כשאמרו להבדלה אינה קובעת ראוי לפרש אינה קובעת מאותה שעה אבל קובעת משחשיכה וזו אינה ועוד שהיה לו לומר כדרך שקובעת וכו' ולא כשם שקובעת שמשמעו שלא בא ללמד קבעה אלא ללמד עיקר הענין ומ"מ יש לתרץ לשתיהן שעיקר השמועה לא ללמד על הזמן נאמרה אלא לעיקר הענין ללמד שהשבת אוסר כל אכילה בלא קידוש כשם שאוסר כל אכילת עראי אלא שאנו למדים הימנה אף הזמן דמשעה שקובעת למעשר קובעת לקידוש דדון מינה ומינה וכשאמרו סבור מינה אף להבדלה קובעת חזרה לעיקר השמועה לומר שתהא קובעת גם כן להבדלה והכונה שתהא קובעת להבדלה בזמן הראוי לה דהיינו בין השמשות והעלו בה שאינה קובעת כלל אף בזמן הראוי לה כמו שנבאר ומ"מ מוחלפת השיטה בסוגיא זו ביד גדולי המגיהים לומר שהם היו אומרים לו לעיין אם העריב השמש כדי להפסיק ואמר להם שאינם צריכים להפסיק עד שיצאו הכוכבים והיא קובעת עצמה כלומר כשנראית לכל ועל הדרך שקובעת למעשר שאמרו בה חשיכה ליל שבת לא יגמור אלמא חשיכה דוקא והדבר נאה להחמיר:

ולענין ביאור מיהא גדולי הרבנים פי' שהם היו רוצים לעקור את השלחן ושלא יספיק להם לא ברכת המזון כר' יהודה ולא פריסת מפה כשמואל אלא שיברכו ברכת המזון ויעקרו את השלחן לגמרי ושיקבעו שבת בעריכת שלחן חדש להיות אותה סעודה לשם שבת כסבורים שאין לקדש בסעודת חול ואמר להו לא צריכיתו כלומר שהיא קובעת עצמה לאסור כל אכילה בלא קידוש ואותו איסור נותן היכר בין סעודת חול לסעודת שבת ואין צורך לעקירת שלחן אלא או בברכת המזון לר' יהודה או בפריסת מפה לשמואל ויש שגורסי' בה בהדיא פריסו מפה וקדישו דהרי אמר רבא כשם שהשבת קובעת למעשר לאסור כל אכילת עראי בלא מעשר כך קובעת לאסור כל אכילה בלא קידוש עד שמתוך אותו איסור נעשית אותה סעודה אחר הקידוש חשובה ליקרא סעודת שבת:

כבר ביארנו שאע"פ שהשבת קובעת לקידוש אינה קובעת להבדלה אלא גומר סעודתו מ"מ דוקא שהתחיל מבעוד יום אבל מ"מ מששקעה חמה אסור לו לקבוע סעודה עד שיבדיל ואף בהפסק לא הקלו אלא בסעודה אבל בשתיה ר"ל בלא אכילה כגון חבורה שהסבו לזמר ולשתות מפסיקין שאין זה דבר חשוב להקפיד עליו בהפסקתו וי"מ מתוך שעיקר הבדלה בשתיה ומ"מ לאיזה פירוש שתרצה דוקא בכל שהיא שתייה של יין או שכר אבל מים אפילו להתחיל מותר וכמו שאמרו רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא ודוקא בהבדלה אבל בקידוש ודאי אסור וכל שהוא בסעודת אכילה מיהא אינו מפסיק [אפילו] בשתייה שכל שתייה שבאכילה דינה כאכילה ויש חולקין בזו ואל תחוש לדבריהם:

מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כלה ופי' למטה עד רביעי בשבת שאף לענין גיטין ר"ל שאמר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז קודם השבת או לאחר השבת או אם באתי קודם השבת או אחר השבת אמרו חד בשבא תרי בשבא ותלתא בשבא בתר שבא ארבעה בשבא וחמשא בשבא ומעלי שבתא קמי שבא:

וכן פי' למטה שכל שאינו מבדיל בלילה של מוצאי שבת אינו מברך על האור אפי' הבדיל בלילה שאין מברכין על האור אלא במוצאי שבת ויום הכפורים ואין ספק שהדין כן בבשמים שאינו מברך עליהם אלא שלא הוצרך ללמד אלא על האור שמן הסתם הוא רואהו בכל השבוע והייתי סבור שמאחר שלא ברך עליו במוצאי שבת שיברך עליו ומ"מ י"א דוקא בשברך עליו במוצאי שבת בלא כוס ואין הדברים כלום אלא שמ"מ אם רצה לברך עליו במוצאי שבת בלא כוס רשאי וכן הוא רשאי לחזור ולסדרה על הכוס שהרי כעין ברכת הנהנין היא וכבר נהגו רבים לברך על האור במוצאי שבת של ט' באב שאין שם הבדלה:

וכן נהגו להבדיל אחר התענית וי"מ שמאחר שלא בפשיעה הופקעה אלא מפני שאי אפשר לשתות ולהטעים לתינוק אי אפשר דאתי למסרך כמו שהתבאר בכיוצא בה במסכת ערובין דיינו בהבדלה שבתפלה והרי עיקר הבדלה בתפלה היא אלא שאחר שהעשירו תקנוה על הכוס ואותו הלילה עניים מרובים הם בודאי ומקרא צוח ואומר זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה וכבר דחינו דברים אלו באחרון של תענית והעמדנו המנהג להבדיל על הכוס במוצאי התענית ושלא להוציא שבת בלא הבדלה:

מי שלא קדש בערב שבת מקדש והולך כל היום כלו ומ"מ כתבו הגאונים שמקראות של ויכלו אינו אומרם אלא בכניסת היום ויש פוסקים אף בהבדלה שלא להבדיל אלא כל היום כלו ואף גדולי הפוסקים כתבוה כן שלא להבדיל שלא משום תשלומין הוא מבדיל אלא משום דכל יומא זמניה הוא שהיום הולך אחר הלילה ואינו מברך על האור הואיל ואינו שעת תשמישו ומ"מ גדולי המחברים כתבוה עד יום רביעי ולפי דרכך למדת טעם מקדש טעם מבדיל אלא שמ"מ אסור לטעום לכתחלה עד שיבדיל ואם אין לו יין ימתין עד למחר ויבדיל ויאכל שאף למחר אסור לו לאכול עד שיבדיל והוא שאמרו באמימר אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל ובת טות ר"ל שלן בתעניתו ולמחר אייתינא ליה חמרא ואבדיל וטעם מידי ודוקא בזמן שבדעתו שימצא למחר יין או שכר והוא חמר מדינה כמו שיתבאר שאם לא אין חייב להתענות:

לילי שבת ולילי יום טוב יש בהם קדושה על הכוס ויש בהם הזכרה בברכת המזון ושבת ויום טוב יש בהם הזכרה בברכת המזון אבל אין בהם קדושה על הכוס אא"כ אירע שלא קדשו בלילה וקדושא רבה ר"ל בורא פרי הגפן אינו קרוי קדושה על הכוס:

כבוד יום שבת קודם לכבוד לילה ר"ל שאם יש לו יין הרבה או מיני מגדים ראוי לו להניחם למחר אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כוס אחד והוא אדם שהיין חביב לו יותר מן הפת עד שאין לומר שיקדש על הפת קידוש לילה קודם לקידוש בורא פרי הגפן של יום שקידוש לילה יש בו קדושת היום מה שאין כן בבורא פרי הגפן של יום ואין אומרין אחר שלא קדש בלילה מקדש ביום יניחהו עד למחר ויקדש עליו ונמצא כולל בו שתים ואינו צריך לימנע מאכילה הואיל ולקיים בו מצוה אחרת הוא נמנע מלקדש אין אומרין כן שמ"מ חביבה מצוה בשעתה ומ"מ לענין הבדלה אמרו שאם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשל את כלן אחריו ואין אומרין בזו מצוה חביבה בשעתה אדרבה מאחרין בהבדלה כמה שאפשר שלא יהא השבת דומה עליו למשאוי: