מאירי על פסחים רא

זה שביארנו שאין קידוש אלא במקום סעודה לא סוף דבר בשדעתו לאכול במקום אחר אלא אפי' מי שלא הי' דעתו לאכול כלל אין קידוש [שלו] כלום ולא יצא ידי קידוש והוא שאמרו אמר אביי כי הוינן בי מר הוה מקדש לן ואמר לן טעימו מידי הכא דלמא אדעייליתו לביתייכו מתעקרא לכו שרגא ולא מתאכיל לכו ר"ל שלא תהא דעתכם נוחה לקביעות סעודה ותלכו לשכב בלא אכילה ובקדושא דהכא לא נפקיתו שאין קידוש אלא במקום סעודה אלמא אף בלא אכילה כלל אין יוצאין בקידוש ומ"מ דוקא בזמן שדעתם לאכול ואירעה סיבה שמפקעת אכילתם אבל כל שאין דעתם לאכול ודאי מקדשין בלא אכילה ויוצאין אלא שגדולי הרבנים מפרשים שאף בשאין דעתם לאכול אין הקדוש מוציא בלא סעודה ומ"מ אף לדעתם כל שאכל מבעוד יום וגמר בשעה שקידש היום והפסיק לקידוש כבר ביארנו למעלה הואיל ואכל שם ברשות ועדיין לא סלק יכול לקדש ומכאן נהגו בפורים שחל להיות ערב שבת שממשיכים סעודה עד שיקדש היום ופורסים מפה ומקדשים ואם רוצים לאכול ולסלק מבעוד יום צריך לחזור ולקבוע סעודה בליל השבת לצאת ידי קידוש:

קידוש זה של ביהכ"נ במקום שיוצאים בו על הדרך שביארנו שמא תאמר הרי אמרו המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא כמו שיתבאר והרי השומעים אינן טועמים תדע שקצת מפרשים כתבוה מתוך קושיא זו בשליח צבור המקדש ובטועם ואין זה כלום שהרי התינוקות טועמים ממנו ואע"פ שהמברך צריך שיטעום לאו מברך דוקא אלא כל שאחד מברך יוצאים כל השומעים בטעימת אחד ואפי' בטעימת תינוק כמו שביארנו בעירובין ואפי' בברכת הנהנין שהרי זו יש בה ברכת היין ואמר ר' יוחנן שאף ידי יין יצאו אלא שאין הלכה כמותו ואף ידי יין לא יצאו כמו שביארנו:

אחר שקידוש ביהכ"נ אינו מועיל אלא לאורחים ואף לשליח צבור עצמו יש מי שמפקפק לאסור לש"צ עצמו לשתות מכוסו שהרי אסור לאדם שיטעום קודם שיקדש ואף גדולי המפרשים כתבו בתשובת שאלה שהדבר יפה שלא לשתות ממנו ש"צ אלא שיטעימנו לתינוקות ומ"מ אף הם חזרו לומר שלאותו כוס מיהא קידושו מועיל וכן הדברים נראין ולא עוד אלא שהדבר הדור למברך לטעום וכ"ש במקום שאין תינוקות שאם אינו טועם נעשית ברכה לבטלה:

מותר להתיר ציצית מטלית ישנה להטיל בטלית חדשה ואין כאן משום בזויי מצוה ומשום תעשה ולא מן העשוי אין כאן שפירושו במתיר קשרים וחוזר וקושרן וכן גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ וכן מדליקין בחנוכה מנר לנר ויש בכל אלו תנאים וכבר ביארנו ענינים אלו במס' שבת: