מאירי על פסחים קצד

המפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באיזו שירצה והשני' תרעה עד שתסתאב ויפלו דמי' לנדבה ובפסח יקרב שלמים:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה אמר הר"ם בכל מקום שאומר יפלו דמיו לנדבה רוצה בו עולת נדבה והוא שמטילין דמיו בתיבה שהיתה במקדש ובית דין היו מקריבין אותן הדמים עולות ומכלל הדברים שביאר מי שיבוא עולתו נדבה או יטיל דמיה בתיבה כי אותה שהוטלו דמיה בתיבה נסכיה משל צבור ועולה שיביא נסכיה משלו ועוד יתבארו מיני ההפרש שיש ביניהם בפרק שלישי ממסכת תמורה:

אמר המאירי המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים וכבר כתבנו שדינו בזכר ובן שנה ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמי' לנדבה ר"ל לקיץ המזבח ולשיטת גדולי הרבנים אין גורסין ויפלו דמיו לשלמים שהרי למדו ממנה בגמ' יש דיחוי בדמים ופירשו הם שאף הדמים נדחין שלא להביא מהם שלמים אלא שגורסין ויפלו דמיו לנדבה וכ"ש שלא תיקרב היא עצמה שאף בעלי חיים נדחין ושלא כדעת האומר שאין דחוי אלא בשחוטין כמו שביארנו בראשון של קדושין וביומא פ' שני שעירי וכן אע"פ שמעיקרו הוא נדחה שהרי לא נראה מעולם למה שהופרש לו דיחוי מעיקרו הוי דיחוי ושלא כדעת האומר במסכת סוכה שאין נדחה אלא מה שנראה מתחילתו ומ"מ אנו מפרשים ביש דיחוי בדמים דבר שאין קדושתו אלא קדושת דמים שהרי נקבה זו הואיל ולא נראית למה שהופרשה אין בה אלא קדושת דמים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומ"מ גדולי המחברים פסקו בה שתרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי פסח ואם לא הוממה עד שהקריב פסחו יביא בדמי' שלמים נראה שהם גורסין יפלו דמיו לשלמים ומפרשים אותה בהקריב פסחו וכן הם פוסקים שאין בעלי חיים נדחין ובאמת יש מקומות שראוי לפסוק כן ובתלמוד המערב אמרו במי שהפריש פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר עד שלא נשתחרר ונשתחרר עד שלא הביא שתי שערות והביא שהוא מקריבו לשם פסח מפני שאין בעלי חיים נדחין ולא נתחדש על משנה זו בגמרא דבר שלא ביארנוהו: