מאירי על פסחים קפח

ערל שהיה יכול לימול ולא מל עד שעבר זמן ענוש כרת אא"כ עשה את השני וכן הדין שהיה יכול לטהר בפסח ולא טבל עד שעבר זמן הקרבן אם לא עשה את השני אפי' בשגגה ענוש כרת:

מעשר שני כל שהוא חוץ למקום אכילתו שזהו חוץ לחומה יכול לפדותו אבל משנכנס לפנים מן החומה אינו יכול לפדותו אא"כ נטמא כמו שיתבאר במקומו:

מה שביארנו כמה פעמים שכל שרוב צבור טמאים עושין אותו בטומאה פירושו כל שרוב אותם שבעזרה שבאו לשחוט פסחיהם טמאים אע"פ שיש חוץ לעזרה רוב טהורים וזהו שאמרו בטמאים הלך אחר העומדים בעזרה: