מאירי על פסחים יח

היולדת טמאה כנדה שבעה לזכר ושבועים לנקבה אפי' ולד מת אפי' נפל והוא שהפילה מארבעים יום ואילך ואף בנפל כל שהוא מרוקם וניכר בין זכר לנקבה טמאה שבעה לזכר ושבועים לנקבה ואם לא הוכר נותנין לה חומרי זכר וחומרי נקבה והנפל אע"פ שלא נתקשרו איבריו מטמא באהל ומתוך כך בור שידוע שמטילין בו נפלים המאהיל עליו טמא אפי' לא ראהו ואפי' היו חולדה וברדליס מצויים שם שאין ספק מוציא מידי ודאי ושמא בשעה שהאהיל היה שם ואח"כ גררוהו היו שם שתי ספקות כגון ספק נפל הפילה ספק שפיר מלא רוח הפילה שאינו מטמא וחולדה וברדליס מצויים שם הרי המאהיל טהור שמא אינו נפל ואת"ל נפל היה שמא חולדה וברדליס גררוהו עד שלא האהיל הוא עליו וכבר ביארנוה בשלישי של עבודה זרה:

תשעה ציבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל פרוסה מאחד מן הציבורין ונכנס לבית ולא ידענו אם מצה הכניס או חמץ הכניס צריך בדיקה ואע"פ שרוב ציבורין מצה שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וי"א שאינו צריך בדיקה הואיל והבדיקה אינה אלא מדברי סופרים ספק סופרים להקל וכל שאמרו כאן בספקות לדעתם אינו אלא שהוא צריך ביטול הואיל והביטול מן התורה ר"ל שמפקיע ממנו איסור תורה:

פירשה פרוסה אחת מזוית אחת ובא עכבר ונטלה והכניסה לבית אין צריך בדיקה ודאי מצה הוא שכל הפורש מן הרוב פורש ואין כאן ספק אלא שמבטלו בלבו ולדעת שניה אף בטול אינו צריך ושני דברים אלו אתה למד מתשע חנויות כלן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואין ידוע מאיזה מהן לקח שספקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב כמו שהתבאר במקומו:

ויש מפרשים שמועה בלחם גדול שאין לספק באכילתו בשעה זו אבל בקטן אף בקבוע אין צריך שהרי אף אם חמץ היה שמא אכלתו והם שתי ספקות ומ"מ לשיטתנו אין שתי ספקות מפקיעות חיוב בדיקה אלא כשאחת מהן ספק ביאתה לבית זה אבל כל שודאי נכנסה עם הפת אע"פ שספק חמץ ספק מצה ואם חמץ ספק אכלתו צריך לבדוק או לבטל לדעת שניה הואיל וכל עצמה של בדיקה על הספק היא באה וגדולי המפרשים כתבו שספק אכלתו אינו ספק שמכיון שנכנסה חל עליו חיוב בדיקה ולא היה לו להשהות בכדי שיעור אכילה ונמצא שבעוד שלא היה שם אלא ספק אחד חל עליו חיוב בדיקה וא"כ אף בלחם קטן צריך בדיקה:

היה הדבר בהפך ר"ל תשעה של חמץ ואחד של מצה כל שכן שצריך בדיקה או ביטול לדעת שניה פירש צריך בדיקה אף לדעת שניה שהרי זה ודאי:

שני ציבורין אחד של מצה ואחד של חמץ ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ושני עכברים אחד נטל מצה ואחד נטל חמץ ונכנס אחד לבית זה ואחד לבית זה ואין ידוע באחד מהם באיזה בית נכנס אין צריך בדיקה הואיל ויש במה לתלות והריני אומר של חמץ נכנס בשאינו בדוק ושל מצה נכנס בבדוק ומ"מ ביטול שהוא מן התורה צריך ודבר זה אתה למד ממה שאמרו בתרומות שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין אחד של חולין ואחד של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה ואע"פ שאין חולין רבין על התרומה ודוקא בתרומה דרבנן אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה ואף זו של חמץ י"מ אותה בלחם גדול אבל בלחם קטן אין צריך אפי' ביטול וי"א בהפך שבלחם גדול אין כאן אלא ספק אחד וצריך בדיקה ומ"מ נראה משיטת הגמרא לדעתנו שזה אינו בכלל ספק והרי הוא בודאי שזה נכנס לזה וזה לזה ותולין להקל וכל שאתה תולה להקל הרי הוא כודאי ואין צריך בדיקה אלא שמבטלו וגדולי המפרשים כתבו שאף בציבור אחד של חמץ ושני בתים בדוק ושאינו בדוק ובא עכבר ונטל מן החמץ ולא נודע לאיזה נכנס שתולין להקל אבל שני ציבורין אחד של מצה ואחד של חמץ ובית בדוק ולא נודע איזו נכנסה לבית זה בזו הואיל ואין כאן שאינו בדוק לתלות בו צריך בדיקה ויש מקילין אף בזו ואין נראה כן שכל שאין בה לתלות על דמיון קופות של תרומות אינו כודאי וכל שאתה דנו בספק ואין שם שתי ספקות ושתהא אחת מהן ספק ביאה צריך בדיקה לדעתנו או ביטול לדעת שניה:

ולענין תרומות מצינו בדוגמת הראשונה והוא שאמרו במסכת תרומות פרק שביעי שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן אני אומר לתוך של תרומה נפלה אבל דוגמת השניה ר"ל בקופה אחת של חולין ושתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלה אחת מהן לתוך הקופה אם נאמר בה שזו של חולין היתה לא מצינו אלא שאפשר לדון בה כן ואף אנו כתבנו דוגמתה בענין איסור והיתר בפרק גיד הנשה אלא שמ"מ דעת גדולי המפרשים היתה שמאחר שמצאו דוגמת הראשונה בתרומות ולא מצאו שם דוגמת השניה הקלו בראשונה והחמירו בשניה: