מאירי על פסחים קסא

שומרת יום כנגד יום שכתבנו כשטבלה ביום השמור וראתה אח"כ מטמאה היא אף משכב ומושב למפרע שלא מכאן ולהבא לבד היא טמאה אלא למפרע ונצטרף יום זה עם יום של אתמול עד שאם ראתה שלשה רצופים נעשית זבה גמורה אע"פ שלא היתה שופעת כל שלשת הימים או שלא ראתה שני בין השמשות ולא סוף דבר בלא טבלה שנמצא שאין הפסק טבילה בנתים אלא אע"פ שטבלה בנתים כמו שביארנו וכן זב שספר וראה וסתר מטמא משכב ומושב למפרע ואפילו ראה בסוף שבעה סותר כל מה שקדמו מן המנין:

כשם שהותרה טומאת התהום בכהן בפסח ונזיר כך הדין בו בכל קרבנות צבור ולא אמרו שבפסח ונזיר לבד הותרה אלא בקרבן יחיד וכן הדין נותן שאם במקום שלא הותרה טומאה ידועה לבעלים כגון פסח ונזיר הותרה טומאת התהום בכהן מקום שהותרה טומאה ידועה בבעלים כגון טומאת הציבור אינו דין שהותרה טומאת התהום בכהן אע"פ שהיו שם כהנים אחרים טהורים ואע"פ שהיתר טומאת התהום בפסח ונזיר הלכה למשה מסיני היא ואין דנין קל וחומר מהלכה אלא ממה שכתוב בתורה מ"מ יש ללמוד קרבנות התמידין מפסח בגזרה שוה של מועדו מועדו: