מאירי על פסחים קנז

למדת שכל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים בין שנטמא חלב ובשר קיים אף ביחיד זורק את הדם לכתחלה ובפסח כל שנטמא החלב ובשר קיים זורק ואם נטמא בשר אע"פ שהחלב קיים לא יזרוק ואם זרק לא הורצה וכן בנזיר שנטמאו חלבי שלמיו והבשר קיים זורק את הדם נטמא הבשר אינו זורק ואם זרק לא הורצה ואם נטמא היחיד במת אף לאחר שחיטה כל שלא נזרק הדם אינו זורק אלא נדחה לפסח שני הא לאחר זריקת הדם פטור וכן הנזיר שנטמא הואיל וסתר מנינו אינו זורק ואם זרק לא הורצה:

זה שכתבנו בזבחים שכל שנטמא בשר וחלב קיים או שנטמא החלב ובשר קיים שזורק את הדם כבר ביארנו שלא סוף דבר בכל הבשר או בכל החלב אלא אף בכזית באחד מהם אבל אם לא נשתייר כזית שלם מאחד מהם אע"פ שנשתייר כחצי זית מן הבשר וכחצי זית מן החלב אינו כלום שאכילת מזבח ואכילת אדם אינן מצטרפות ובעולה אפילו חצי זית חלב וחצי זית בשר הוי שיור וזורק את הדם עליהן הואיל ושתיהן אכילת מזבח הן שהרי כולה כליל ומנחה נסכים הבאה עם הזבח כל שלא נשתייר מן הבשר או מן האימורין כלום אפילו נשארה כל המנחה קיימת אינו זורק את הדם עליה וחלב שאמרנו שהוא שיור לא סוף דבר החלב אלא אף בשאר האימורין כגון יותרת הכבד ושתי הכליות הדין בהם כן ר"ל שכל שנשתייר מאיזה מהם כזית זורק עליה את הדם:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני ג"כ והוא שאמר נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור יעשה בטומאה נטמא מיעוט הקהל הטהורי' עושי' את הראשון והטמאי' עושי' את השני אמר הר"ם דע זה העיקר וזכרהו ושמרהו והוא כי טומאת מת בלבד הוא שתדחה בצבור ויקריבהו בטומאה וכשהוא יחיד ידחה לפסח שני כמו שאמר הכתוב ואפי' היה יום שביעי שלו ידחו טמאים וזאת היתה השאלה ששאלו עליה למשה רבינו לפי שבא שבוע שלהם יום ארבעה עשר אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואנו נהיה טהורים בלילה וראויים לאכילה יזרק הדם עלינו היום ולא זה דבר נמנע והוא אמרם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ד' וזה אמת כי אלו היה תוך ימי הטומאה לא היו אומרים למה נגרע כי הטעם ברור לפי שהיו טמאים והכתוב רמז לזה באמרו ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא באותו היום בלבד היו נמנעין וזה הדין הוא בטומאת מת בלבד כמו שנתננו העקר אבל טומאת שרץ לא אלא שמקריב טמא שרץ אפי' יחיד ולערב כשיטהר יאכל פסח בטהרה ונתבאר זה העקר בפרק השני מתלמוד מסכת זבחים בבלי:

אמר המאירי נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור ולפי מה שיתבאר בגמ' הוא הדין שיהיו אלו ואלו טהורים וכלי שרת טמאים ואין שהות לעשותם חדשים יעשו בטומאה פי' כל הצבור ובנטמא רוב קהל אפילו היחידים שהם טהורים עושים אותם בטומאה ומתעסקים עם הטמאים ביחד ונכנסים כולם לעזרה ופי' הטעם בגמ' שאין קרבן צבור חלוק כלומר שמאחר שרוב הצבור עושין אותו גנאי הוא לצבור להיות טהורים שבהם פורשים מהם ונזהרים מהם אבל אם נטמא מיעוט הקהל טהורים עושים את הראשון והטמאים נקראים יחידים ונדחין לפסח שני וטומאה זו לא נאמרה אלא בטומאת מת כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

זה שביארנו שאם היו כלי שרת טמאים יעשוהו בטומאה טהורים עם טמאים דוקא בשנטמא הסכין בטמא מת שהוא אב הטומאה גם כן לטמא אדם מדין חרב הרי הוא כחלל כמו שביארנו בכמה מקומות שנמצא שהשוחטין מיטמאין בסכין וכשהוא נאכל בטומאת הגוף הוא נאכל שהוא בכרת שהטמא האוכל את הקודש בכרת אבל אם נטמא סכין בשרץ שנמצא שאינו מטמא את האדם אלא את הבשר אין עושין אותו הטהורים עם הטמאים שהרי אם יתעסקו עמהם נמצאו מיטמאין בהם ונמצאו טמאים טומאת הגוף שאכילתם בעלמא בכרת אלא טהורים עושים וטמאים אם הם מיעוט נדחין לפסח שני שהטומאה דחויה היא ולא מותרת וכל שאפשר לחזר בטהרה או להקל בטומאה עושין ומוטב שיאכל בטומאת בשר שאינה בכרת שהטהור האוכל בשר קודש טמא אינו בכרת אלא בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת:

יראה מסוגיא זו שהסכין הוא מכלי שרת וכן במסכת שבועות י"ב ב' אמרו סכין מושכתן למה שהן וכן במסכת סוטה י"ד א' אמרו כגון דקדישתיה סכין בשעת שחיטה ואם כן זה שהיה כל אחד מביא סכינו לשחוט את פסחו כמו שהתבאר בפרק שני ס"ו א' מקדישין היו כל אחד את שלו קודם שחיטה וכן שהרי כל שהוא חולין אסור להכניסו לעזרה ומה שאמרו ג"כ בפרק שני ע' א' בסכין שנמצאת בארבעה עשר ששוחט בה מיד אפשר שהטבילוה לצורך שחיטתם על דעת שיקדשוה ואף זה מקדישה ושוחט אחר שכן יש לשאול היאך אמרו בראשון של חולין ג' א' בענין טמא במוקדשים כגון שבדק בקרומית של קנה כלומר שאינו מקבל טומאה והלא כלי שרת אין באים אלא מן המתכת כמו שביארנו במסכת סוטה ובשאר מקומות אפשר שלא נאמרה שם אלא על טמא בחולין שנעשו על טהרת הקדש וגדולי המחברים כתבו שכל הזבחים לכתחלה אין שוחטין אותן אלא בסכין מכלי השרת אלא שבדיעבד אף בקרומית של קנה כשרים:

זה שביארנו שכל שהיו רוב הקהל טמאים כלם עושין אותו בטומאה אף הטהורים שבהם פירושה אפילו לא היו הטמאים עודפין את הטהורים אלא באחד שהיחיד מכריע את כל הצבור לטומאה אפילו אשה הואיל ואשה בראשון חובה אבל אם היו מחצה טהורים ומחצה טמאים הרי המחצה של טמאים כרוב לענין שלא ידחו לפסח שני אבל לא לענין שיהיו הטהורים יכולים לעשותו עמהם בטומאה והילכך כלם עושים פסח ראשון טהורים לעצמם בטהרה וטמאים לעצמם בטומאה: