מאירי על פסחים קלא

כל שנתמנה מנהיג על הצבור ראוי לו שיהא משתדל בכל כחו להנהיג כראוי להנהגה המסורה לו ואם נתמנה נשיא להנהיג את דורו בדברי תורה ומלי דשמיא ראוי לו שיהא שלם ובקי בכל עניני הוראה ויודע להשיב לכל מי שבא לקנתרו ואם מכיר בעצמו שאינו ראוי לכך שבח הוא לו שלא יתבייש להניח את כתרו ולמסרו למי שראוי לו דרך הערה אמרו כאן ובתלמוד המערב על זקני בתירא שהיו נשיאים וידועים במנהיגים בכל הוראה ואמרו עליהם פעם אחת נעלם מהם אם פסח דוחה שבת ודבר זה אי אפשר לפרשו כפשוטו שהרי אין לך שמטה שלא יהא ארבעה עשר בניסן בא בתוכה פעם אחת בשבת אלא הטעם נעלם מהם והיה שם מי שקנתר בכך ולא ידעו להשיב ובתלמוד המערב אמרו והלא אין לך שני שבועות שלא יהא ארבעה עשר בשבת והיאך נתעלמה הלכה מהם אלא ליתן גדולה להלל ונתביישו בדבר ואמרו יש כאן אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו כלומר שיודע להוכיח כן מן הכתוב אמרו לו יש כאן אדם אחד שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששמש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון אפשר שממנו תוחלת שלחו ואמרו לו כלום אתה יודע פסח אם דוחה שבת אם לאו אמר להם וכי פסח אחד יש לנו שדוחה שבת והלא יותר ממאתים פסחים דוחין את השבת בכל שנה כלומר קרבנות כבשים שהם דומים לקרבנות פסחים והם ארבעה שבכל שבת ושבת שני תמידין ושני מוספין ושבעה כבשים בשבת שבתוך הפסח וארבעה עשר בשבת של חג אמרו לו כבר אמרנו שיש ממך תוחלת אלא זו מנין לך ונאמר בתלמוד המערב התחיל דורש להם מהיקש מקל וחומר מגזרה שוה מהיקש הואיל ותמיד קרבן צבור ופסח קרבן צבור מה תמיד וכו' מקל וחומר ומה תמיד שאין חייבין עליו כרת דוחה פסח שחייבין על מניעתו כרת אינו דין וכו' מגזרה שוה נאמר בתמיד במועדו ונאמר בפסח במועדו מה תמיד וכו' מיד הושיבוהו בראש ומנוהו נשיא ובתלמוד המערב אמרו שלשה הניחו כתריהן בעולם הזה וירשו העולם הבא אלו הן יונתן בן שאול ור' אלעזר בן עזריה וזקני בתירא אמר ר' אילא יונתן בן שאול אפי' נשים יודעות שדוד עתיד למלוך ר' אלעזר תניין הוה הא לית לך אלא כהדא דזקני בתירא דשרון גרמון מן נשיאותא ומנינון נשיא:

אף המוצא עצמו בקי ושלם ויודע להשיב בכל דבר לא יחליט את הדברים מסברתו אלא בדבר שהשכל מורה עליו או מפי הקבלה שכל שמורה הוראה מסברת עצמו בלא הכרח נותן מקום ופתחון פה על עצמו לחלוק ואף בתלמוד המערב שנינו שלא נתמנה הלל נשיא עד שהניח מה שהיה סבור להביאו מעצמו מהיקש ומקל וחומר ומגזרה שוה ובא לו מצד קבלתו והוא שאמרו שם אמרו לו כבר אמרנו יש לנו ממך תוחלת היקש שאמרת יש לך תשובה לא אם אמרת בתמיד שיש בו קצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה כלומר אלא כפי מה שהם קל וחומר שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלים גזרה שוה שאמרת יש לה תשובה שאין אדם דן גזרה שוה מעצמו שאלו כן אף השרץ מטמא באהל והמת בכעדשה דדריש בגד ועור בגד ועור לגזרה שוה ר' יוסי בשם ר' בא אדם דן גזרה שוה לקיים תלמודו אבל לא לבטל תלמודו אע"פ שהיה יושב ודורש כל היום כלו לא קבלו ממנו עד שאמר להם יבא עלי כך שמעתיה משמעיה ואבטליון מיד קבלו ממנו והושיבוהו בראש ומנוהו נשיא כן אמרו שם על זו ר' זעירא בשם ר' אלעזר כל תורה שאין לה אב אינה תורה:

אע"פ שמצא עצמו שלם ובקי ויודע להשיב ומקובל מפי גדול או מפי גדולים לא יהא מקנתרם בדברים ומתנשא עליהם יותר מדאי אלא כל שהגדילו הם את מעלתו יהא הוא מדבר להם בנחת ומשפיל עצמו לפניהם ואם קנתר והתנשא עליהם נענש ומתבייש מתוך קנתורו דרך הערה אמרו על הלל כיון שמנוהו עליהם התחיל מקנתרם בדברים ואמר להם מי גרם לכם לצרוך לבבלי הזה ולהיותו נשיא עליכם לא עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי עולם שהיו יושבים אצלכם שמעיה ואבטליון כיון שקנתרם בדברים נתעלמה הלכה ממנו אמרו לו שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו אמר להם שמעתי ושכחתי אלא הנח להם לישראל שאם אינן נביאים בני נביאים הם כלומר ואנו סומכים על מה שיעשו הם מעצמם למחר מי שפסחו טלה היה תוחבו בין צמרו מי שפסחו גדי קושרו בין קרניו נמצאו פסחיהם מביאין סכיניהם עמהם כיון שראה מעשה נזכר הלכה אמר כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון מכאן אמרו כל המתגאה אם חכם הוא חכמתו מסתלקת אם נביא הוא נבואתו מסתלקת אם חכם הוא וכו' מהלל אם נביא וכו' מדבורה דכתיב חדלו ארחות וכו' כלומר מרוב המלחמות עד שקמתי כלומר ששבחה עצמה על המנהיגים שלפניה וכתיב עורי עורי כלומר שנשתתקה על מה שאמרה וכן אמרו כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת אם נביא נבואתו מסתלקת אם חכם וכו' ממשה דכתיב בפרשת מדין ויקצוף משה וכו' החייתם וכו' וכתיב אחריו ויאמר אלעזר אך את הזהב וכו' כלומר שהוצרך אלעזר להודיעם דין גיעולי עכו"ם כאלו נעלם הדבר ממשה ואם נביא וכו' מאלישע שכעס על יהורם בן אחאב ואמר לו מה לי ולך וכו' לך אל נביאי אביך וכו' ואמר חי ה' לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וכתיב ועתה קחו לי מנגן כלומר שהוצרך השתדלות להיות נבואתו חוזרת:

ממה שכתבנו למדת שאין הבאת סכין דוחה שבת מ"מ יכולין הם להביאו על ידי הכבש עצמו אם כבש הוא שיהו תוחבים אותו בצמרו ואם גדי הוא שיהו קושרים אותו בין קרניו ואע"פ שיש כאן עבודה בקדשים שהרי כיוצא בה בפרה נקראת עבודה כמו שאמרו בתלמוד המערב נשען עליה נתלה בזנבה עבר בה את הנהר קפל עליה את המוסירה פסולה ומאחר שנקרא עבודה אע"פ שהקרבן אינו נפסל בכך מ"מ הוא עבר על לא תעבוד וכו' שכל הקדשים נכללו בו בתלמוד המערב ראיתי שכל שהוא לשם הקדש אינה עבודה ואף בפרה תלה בה כהן סכין לשחטה כשרה וכמו שנאמר בה שכל לצרכה כשרה כמו שבארנו בשני של עבודה זרה ונראין הדברים ומ"מ בסוגיא זו תרצוה שלא היו מקדישין אותה עד פתח העזרה וכמו שאמרו על הלל שמעולם לא מעל בעולתו והוא שהיה מביאה חולין לעזרה ומקדשה וסומך עליה ושוחטה ואותה שעה היו נוטלין הסכין משם ולא אמרו שאין מקדשין ביום טוב וכל שכן בשבת אלא בקרבנות שאין זמנן קבוע לאותו היום אבל כל שזמנן קבוע לאותו היום מותר וכמו שאמרו מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב ולדעת זה נראה שבפרה אם תלה בה סכין פסלה אא"כ אתה בא עליה מטעם שכל לצרכה כשרה ושתהא קורא דבר זה לצרכה אע"פ שיש לחלוק:

ושמא תאמר והרי מחמר הוא שכל המנהיג בהמה שיש עליה משאוי אע"פ שאינו רוכב עליה הן שמחמר אחריה הן שמנהיגה לפניה אפי' הנהיגה בקול כל שהולכת טעונה מחמת קולו מחמר הוא ויש בו איסור לאו כמו שביארנו במקומו באחרון של שבת תדע שמאחר שאין דרך כבש במשאוי אין זה אלא מחמר כלאחר יד וחזר לו שבות ואע"פ שנאסר בזה שבות שאפשר לו מבערב כגון הרכבתו והבאתו חוץ לתחום על הדרכים שביארנו באמת כך הוא אלא ששבות זה קל ממנו שאלו היה שבות זה דבר המצוי אלא שהוא אסור מדברי סופרים כגון שנציע דרך הנחה שלא יהא דין מחמר של תורה אמור אלא במחמר אחר הבהמה והיא טעונה אבל הנהגתה ברסן או בקולו כשהיא טעונה אין איסור אלא איסור סופרים והיה הוא מנהיגה בקול או ברסנה היה שבות כשאר מיני השבות והיה נאסר אבל מאחר ששבות זה איסור תורה שבו נפקע מחמת הבהמה שאין דרכה בטעינה כלל הרי זה שבות בדבר שכלאחר יד והוא קל משבות אחר ובמקום מצוה לא גזרו בו הא מתורת רשות אסור אף על חיה ועוף ומה שאמרו במי שהחשיך לו בדרך ואין עמו נכרי שיתן לו את כיסו שאם יש עמו בהמה נותן את כיסו עליה כבר פרשו בה דוקא כשהיא מהלכת ושאם יראה אותה שתרצה לעמוד יטלה מעליה כדי שלא תהא שם לא עקירה ולא הנחה ואף בזו אסרו שלא להנהיגה אפי' בקול כל שהכיס עליה ואף בכל אלו לא התירו אא"כ אין עמו נכרי: