מאירי על פסחים קכו

לחמי תודה הבאים עם שלמי תודה משהוקדשו בהפרשה קודם שנשחט הזבח קדשו קדושת דמים ליאסר באכילה ובהנאה ואם נטמאו נפדין ויוצאין לחולין כדין קדושת דמים אבל כשנשחט הזבח לשמן הוקדשו קדושת הגוף ונפסלין במגע טבול יום ומחוסר כיפורים ובלינה וכל שנטמאו דינם כבשר קודש שנטמא לצאת לבית השריפה דכתיב והקריב על זבח התודה חלות וכו' וכתיב על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו אין הלחם קרוי קרבן אלא בזבח שחט התודה בפנים ר"ל בעזרה והלחם עדיין חוץ לחומת בית פאגי והוא מקום שחוץ לירושלים ואינו מקום אכילת הקדשים קלים לא קדש הלחם אבל אם היה הלחם לפנים מחומת בית פאגי אע"פ שהוא חוץ לחומת העזרה קדש הלחם:

מי שאמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה אינו לוקה ולא מפני שזו התראת ספק היא ומצד שהרי כשהתרו בו לאכלה הוא אומר שעדיין שהות ביום לאכלה שהרי הוראת ספק שמה התראה וכל שנתברר שאין שבועתו מתקיימת כגון זה שעבר היום ולא אכלה חלה התראתו למפרע ולוקה אלא אין הטעם אלא מפני שהוא לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואע"פ שהנשבע יצא מן הכלל כמו שאמרו בה חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם דוקא לשעבר כגון אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל וכמו שאמרו שבועות כ' ב' רבתה תורה שקר דומיא דשוא מה שוא לשעבר כלומר שנתברר שקרותו מיד אף שקר לשעבר אבל להבא כל שאין בו מעשה לוקין עליו וכבר ביארנוה בראשון של שבועות:

כבר ביארנו למעלה שאע"פ שאין דבר מתאחר לתמיד של בין הערבים מ"מ מחוסרי כפרה מביאין כפרתן אחר התמיד ואף אלו הן ברוב מחוסרי כפרה שקרבנן בעוף הן במצורע עשיר שקרבנו בבהמה אינו שוחט על החמץ ואם שחט לוקה שלא אמרו כאן אינו עובר אלא לדעת ר' שמעון וכן הקומץ את המנחה אחר התמיד וחמץ קיים לוקה וכן המזה בחטאת העוף שנאמר בו והזה מדם החטאת על קיר המזבח והיא במקום זריקה שבקרבן בהמה ויש פוסקים בקומץ שפטור לכך נאמר לא תשחט ודם זבחי וקומץ אינו ממין זביחה ולא ממין דמים ושאר דברים שבסוגיא כבר ביארנו מה שראוי לברור מהם לענין פסק במשנה: