מאירי על פסחים קיא

השניה הוא שהיו אוכלין מתחת הנשר בשבת ר"ל מפירות שהיו מוצאין בדקל שנשרו בשבת מאליהן ונחלקו בענין זה בגמ' עולא ורבין שלדעת עולא מחלוקת בשל מכבדות ופירשו גדולי הרבנים באותם הנמצאים בענפים הגבוהים העליונים וקורא להם מכבדות על שם שעושין מהם מכבדות והם עבות ותכופות זו לזו וכשהתמרים נושרין מתלקטות שם ביניהם וחכמים היו אוסרים שמתוך שהיו גבוהות וצריך לעלות על הדקל לנטלן שמא בעלייתו יתלוש מן התמרים המחוברים עדיין או מן הענפים המחוברות ותלישה אב מלאכה ולאנשי יריחו אין גוזרין אבל של בין הכיפין והם הנופין התחתונים שאדם יכול ליטלן בלא עלייה דברי הכל מותר שאין כאן חשש תלישה ומה שקורא להם כיפין מפני שהן נמוכות ומשתטחות על האבנים הגסות כעין סלע שהן סביבות האילן והקשה והא אף של כיפין מוקצין נינהו כלומר שהרי מחוברות היו בין השמשות ואע"פ שאפשר שהיה דעתו עליהם וכמו שאמרו בסוגיא זו שהיו פורצין פרצות בגנותיהם להאכיל לעניים מ"מ הרי הוקצו בין השמשות מחמת איסור תלישה ומוקצה לבין השמשות מוקצה לכל היום ואם מפני שאף במחובר היו ראויות לעורבים ולשאר עופות הגדלים בביתו שיכול להעמידם עליו במחובר ומאחר שכן כל שנשרו מאליהן אין מוקצה שמחמת החבור אוסרן והלא אף מוכן לאדם אינו מוכן לבהמה שהרי בחתוך נבלה לפני הכלבים אוסר ר' יהודה אא"כ היתה נבלה מבעוד יום וכל שכן שמוכן לבהמה לא הוי מוכן לאדם [ומשני מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה מדחזי לי' לא מקצה מדעתו] וכן הדין שאין אדם נותן לב במה שראוי לו ליתנו לבהמתו אבל מוכן לבהמה הוי מוכן לאדם שדעתו של אדם מתרחבת על מה שראוי לבהמתו להיות מוכן לו כך פירשו גדולי הרבנים וקשה מפירושם שהרי אין טעם מוכן לאדם ומוכן לבהמה נאמר אלא במה שאינו מוקצה אלא מחמת הכנה אבל אלו שהן מוקצות מחמת איסור תלישה לא אמרו שהרי מודה ר' שמעון בנר וקערה ועששית שבזו ודאי אין דעתו למה שהוא אסור ושמא הואיל ומ"מ אף מוקצה מחמת איסור עיקרו מחמת שאין דעתו עליו מצד האיסור נאמר עליו גם כן מוכן לבהמה מוכן לאדם לדברי הכל ולדעת רבין מחלוקת בשל כיפין שלדעת חכמים מוכן לעורבין לא הוי מוכן לאדם ולאנשי יריחו מוכן לבהמה מוכן לאדם אבל בשל מכבדות דברי הכל אסור מגזרה שמא יעלה ויתלוש:

ולענין פסק יראה לפסוק כחכמים ולדעת רבין וא"כ גזרת תלישה במקומה עומדת וכל שיש לחוש שמא יעלה ויתלוש אסור ואף במקום שאין לחוש לתלישה אסור משום מוקצה שהמוכן לבהמה אינו מוכן לאדם ואע"פ שבעגל שנולד מן הטרפה פסקנו שמוכן לבהמה מוכן לאדם בזו בבהמה שאדם נותן לה לזונה ככלבו ושאר בהמותיו אבל עורבים וכיוצא בהם אף הגדלים בביתו אין אדם נותן לב לזונם עד שתהא דעתו מתרחבת מהם לעצמו או שמא במוקצה מחמת איסור כזה שבכאן אומרין כן וזו של עגל אין שם אלא מוקצה מחמת הכנה או שמא בכאן עורבים סתמא אמרו ולא בגדלים בביתו אלא שסתם עורבים מצויים בחצר וכך שכן במקום שאילנות לשם ונמצא שאף של הכיפין או אף שבקרקע אסורין הואיל ונתלשו בשבת ושמא תאמר והלא במסכת יום טוב אמרו באיסור ביצה גזרה משום פירות הנושרים והקשו פירות הנושרים מאי טעמא גזרה שמא יעלה ויתלוש היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה היה לו לתרץ שאין צורך לאיסורן משום שמא יעלה ויתלוש אלא שהם מוקצים מחמת איסור שהרי מוכן לבהמה אינו מוכן לאדם אפשר שמאחר שלדעת עולא אין איסורן משום מוקצה תפש בה איסור שהכל מודים בו והוא גזרת תלישה ובשל מכבדות שהרי בשל כיפין אין שם גזרת תלישה ולענין חתוך נבלה כל שלא נתנבלה מבעוד יום בשבת מותר לחתכה לפני הבהמה שאין מוקצה מחמת הכנה בשבת ומוקצה מחמת איסור שחיטה אין כאן שהרי אף כשהיא חיה ראויה לכלבים הא ביום טוב כל שלא נתנבלה מבערב אינה מן המוכן כמו שביארנו במקומו:

ולענין ביאור מיהא יש מי שנמשך בשמועה זו לדעת מה שפרשנו שמחוברות היו בין השמשות אלא שפרשו השמועה שלדעת עולא מחלוקת בשל מכבדות והוא שהיה מנהגם לכבד תחת הדקלים מערב שבת שלא יטנפו התמרים הנושרים לשם או להטיל לשם משוכי הדקלים הנקראים מכבדות ומאחר שדעתם עליהם מאתמול הרי הם מוכנים אלא שחכמים גוזרים בהם שמא יעלה ויתלוש אבל בשל כיפים והם הנופלים בחול בשעת גרידה ונטמנים בין הסלעים הואיל ונפלו מערב יום טוב דברי הכל מותר ואע"פ שאין אדם נותן דעתו עליהם ונמצאו מוקצים מחמת הכנה הואיל ומוכנים הם לעורבים שלו הגדלים בביתו דעתו מתרחבת עליהם ומוכן הוא לאדם ולרבין בשל כיפין מחלוקת שלדעת חכמים מוכן לעורבים אינו מוכן לאדם אע"פ שבטלטול מטלטלין עצמות הראויים לכלבים ובשר תפוח הראוי לחיה אבל בשל מכבדות שנשרו בשבת דברי הכל אסור ולדעת זה ראוי לפסוק כעולא לאסור במכבדות שנתלשו בשבת ולהתיר בשל כיפין הואיל ואין שם מוקצה מחמת איסור ואף הם פסקוה כן אלא שאף בזו יש פוסקים שמוכן לעורבים אינו מוכן לאדם ומחלקים בין מוכן לעורבים למוכן לבהמה כמו שביארנו למעלה ובמסכת יום טוב:

וגדולי המפרשים כתבו בשמועה זו שכולה בנתלשו מערב שבת היא שנויה אלא שנשארו בין המכבדות או בין הכיפין ונשרו בשבת מהם בקרקע ולעולא נשרו מבין המכבדות אסורות שמא יעלה ליטול מהם עוד ויתלוש נופים או עלים בעלייתו אבל מבין הכיפין שיכול ליטלם אף בלא עלייה מותר ושאל בה והלא מוקצים הם ר"ל אף של בין הכיפין שהרי מכיון שלא נשרו בארץ לא היה דעתו עליהם ותירץ בה שמ"מ ראויים הם לעורבים ואף בפי' זה ראוי לפסוק כעולא או שמא אף מוקצה שבהם מחמת שאע"פ שהם בין הכיפים אי אפשר ליטלם אלא אם משתמש באילן ואף שמועת פירות הנושרים שבמסכת יום טוב שנזכר בה איסור משום שמא יעלה ויתלוש הם פרשוה בנתלשו מערב יום טוב ונשארו בין הנופים ולפיכך לא הוזכר בה איסור מוקצה מחמת איסור אבל אם לא נתלשו מערב יום טוב אסורות משום מוקצה מחמת איסור ואף בשבת כן שהרי מוקצה של מחובר אף ר' שמעון מודה בו ושמא תאמר ומפני מה לא גזרו שם משום פירות הנושרים בשבת שאסורות משום מוקצה גמור פרשו גדולי הדורות מפני שהתלושים הטמונים בין הענפים דומים לביצה יותר מן המחוברים לגמרי:

והשלישית היא שהיו מניחים פיאה מן הירק ומיחו בידם לפי שהירק פטור מן הפיאה וחייב במעשר וכשמניחין אותה פיאה נמצאו מפקיעין אותה מן המעשר וכן שהיא טבל ביד עניים שאע"פ שפאה הפקר היא והפקר פטור מן המעשר מ"מ הפקר בטעות הוא שמתוך שהם סבורים שהיא חייבת בפיאה הם מניחים אותה ובגמ' פי' שלא ירק ממש היה שאף הם לא היו טועים בכך שכלל ידוע בפיאה שאינו חייב בה אלא בחמשה דרכים והם שיהא אוכל ולמעוטי סטים וקוצה והם ממיני הצבעים ולא ממיני האוכלים ושיהא גדולו מן הארץ ולמעט כמהין ופטריות ושיהא נשמר ולמעוטי הפקר ושתהא לקיטתו כאחת ולמעט תאנים שקצתם נגמרות היום וקצתם למחר וקצתם לאחר כמה ימים ושיהיו מכניסין אותו לקיום לעשות ממנו אוצר ולמעט ירק אלא לא היה המחלוקת אלא בראשי לפתות ר"ל העלים שבראשיהם שמכניסין אותם לקיום אגב לפתות עצמן ואעפ"כ מיחו בידם שכל שמכניסו לקיום על ידי דבר אחר לא שמיה קיום וכן הלכה:

ואחר ששה דברים אלו נתגלגלו לששה דברים שעשה חזקיהו מלך יהודה שעל שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו ואלו הם גירר עצמות אביו במטה של חבלים כלומר שהוליכו לקבור כאחד העם ולא רצה לקברו בכבוד כדרך שאר מלכים מפני קדוש השם שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעי' וכתת נחש הנחשת שעשה משה מפני שהיו כל ישראל טועים אחריו וגנז ספר רפואות והוא ספר חברוהו חכמי התכונה בעשיית צורות בשעות ידועות על פי מערכת הכוכבי' ומבטי המזלות וכל צורה מהם מועילה לחולי ידוע והוא דבר אסור מן התורה כמו שביארנו בשביעי של סנהדרין ולזה הודו לו בכך וי"מ בספר רפואות שחברו שלמה בטבעי כל הדברים סתם מי גיחון כדי שלא יהיו מים נמצאים למלך אשור ולא הודו לו שהיה לו לבטוח בהקב"ה וכל שכן שהיה מזיק בכך לבני עמו וקצץ דלתות ההיכל ושלחם דורון למלך אשור ולא הודו לו בשני אלו שהיה לו לבטוח בהקב"ה וכן עיבר ניסן בניסן ר"ל כשהושלם אדר ונכנסה שעה הראויה לקדש בו ניסן והוא תחלת יום שלשים נמלך לעברו ועשאו אדר שני ואע"פ שבדיעבד הואיל ולא קדשוהו בית דין עדיין לשם ניסן כל שעושין אותו אדר שני מה שעשה עשוי מ"מ לכתחלה אין לעשות כן כמו שביארנו במסכת סנהדרין בפרק ראשון ולפיכך לא הודו לו חכמים באלו:

זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שלה במה שיש בו מקום לענין פסק מתוך דברינו ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא: