מאירי על נדה סח

כל שביארנו בשכבת זרע של ישראל שטמאה פירושו בתוך שלשה הא לאחר שלשה כבר הסריח ופקעה טומאתו ומ"מ דוקא בישראלית שמתוך למצות גופן מתחמם ומסריח אבל במעי גויה הדבר ספק שמא מתוך שאינם דואגים לדבר אין גופם מתחמם ואינו מסריח או שמא מתוך שאוכלים שקצים ורמשים חביל גופיהו ומסריח ומתוך כך טומאתו ספק ויראה דוקא יום רביעי דיו שרבית עליו יום אחד:

מצורע זכר שהוחלט טעון פריעה ופרימה ועטיה על שפם אבל המצורעת אינה טעונה פריעה ופרימה ואינה עוטה על שפם וכן התבאר בכריתות ח' ב' וכן המצורע הזכר שאסור בתשמיש המטה בימי הסגרו ובימי ספירו במצורעת מותרת:

כבר ביארנו שזיבת הנקבה מטמאה אף באונס מה שאין כן בזיבת הזכר וכן ביארנו למעלה שתינוק בן יומו מטמא בזיבה אבל קרי שלו אינו מטמא עד שיהא ראוי לביאה וכן ידעת שראייה ראשונה של זב גדול נדונת כקרי ואינה מטמאה במשא מתוך כך שאלו כאן ראייה ראשונה של זב קטן אם נדונת כקרי שלו ולא תטמא כלל או כקרי של גדול לטמא במגע וביררו בה שמאחר שאלו ראה אחת מצטרפת עמה אף היא נדונת כקרי של גדול ומטמאה במגע ובמצורע מיהא כל שראה זיבה אף ראייה ראשונה שלו מטמאה במשא דמקום זיבה מעיין הוא ואין זה פחות משאר מעיינותיו ר"ל רקו ומי רגליו שמטמאין במשא מאחר שהזב עצמו מטמא אדם וכלים משראה שתים כל שכן שהטפה עצמה מטמאה אדם וכלים שאם גרמה להיות הרואה אותה מטמא כל שכן שהיא מטמאה ויש בסוגיא זו קצת בלבול בנסחאות וכבר העירו בה גדולי הרבנים ככל הצורך: