מאירי על נדה קלו

כבר ידעת בנזיר שנטמא בטומאות מן המת בתוך ימי נזירותו שסותר כל מה שמנה ומגלח תגלחת טומאה ומביא קרבנות טומאה כדין המפורש בפרשת נזיר וחוזר ומונה נזירותו מתחלה מ"מ לא כל טומאות שוות בדין זה שאינו סותר אלא בשנגע או נשא או נתאהל על טומאה ודאית שהיא לעצמו של מת אבל אם נטמא בבית הפרס שכבר ביארנו דינו במסכת חגיגה וכן אם נטמא בגוש ארץ העמים או שנתאהל בסככות ופרעות שכבר ביארנו דין טומאתו בראשון של מועד קטן וכיוצא באלו על הדרך שיתבאר במקומו אע"פ שטמא בהם טומאת שבעה ומזה בשלישי ובשביעי אינו סותר מה שמנה ולא מגלח תגלחת טומאה ולא מביא קרבנות טומאה אלא שמ"מ אין ימי הטומאה עולין לו בכלל הנזירות ומשלים אחריהן מנין נזירותו ונמצא מונה לסירוגין: