מאירי על נדה קכד

חרסין שבלעו משקין טמאין וניגבו אם נפלו לאויר התנור לא טמאוהו שהרי טומאה בלועה היא ואם הוסק התנור הרי אותו המשקין נפלטין לחום התנור וטמאוהו ואפילו נבלעו פחות מרביעית שלא נטמאו החרסין שאין משקין מטמאים בפחות מרביעית הואיל ועכשו נפל מהם רביעית נטמא התנור בד"א במשקין שטומאתן קלה ר"ל שאינם אב הטומאה כגון משקין שנטמאו או מי רגליו של טמא מת וטמא שרץ וכן בזב וזבה דמעת עינו ודם מגפתו שכל אלו טומאתן קלה ר"ל שאינם אב הטומאה ושיעורן ברביעית אבל משקין חמורין כגון דם הנדה ומי רגלים של זב וזבה וכיוצא באלו שהן אב הטומאה כל שיכול לצאת ומקפיד עליו שיצא כגון כלי שאותו כתם פוגמו אף בשלא יצא טמא אבל כל שאינו מקפיד עליו כגון חרסים אינו מטמא עד שיצא הא כל שאינו יכול לצאת טהור שמא תאמר והלא בשלישי של חולין אמרו טומאה בלועה אינה מטמאה ופירשוה כגון שבלע טבעת טמאה והרי טבעת סופו לצאת ומקפיד עליו וטהור ואם מפני שבית הבליעה עושהו כמעוכל והוה ליה כנבלה שנסרחה והלא שם הקשו מעובר וחיה דכשתי טבעות דמי וקא קטמא עובר לחיה ונדחק להעמידה בטומאה דרבנן ולדבריך היה לו לתרץ דמשום בליעה הוא ובעובר לא שייך למימר הכי ומתוך כך תירצו גדולי הדורות שאין אומרין אלא ביכול לצאת בידן אדם כגון חרס בהסק ובגדים בכיבוס אבל זו של חלין אינו יכול לצאת בידי אדם אלא בידי שמים ועובר נמי בהאי טעמי שייך:

זה שהוזכר דבר זה בחרסין הוא הדין לכלי מתכות שנשתמש בהן במשקין טמאין ובלעו מהן אלא שבכלי חרס נקט ריבותא שאע"פ שאין פליטתן קלה כשאר כלים שהרי אין יוצא מידי דפנו לעולם אא"כ נתלבן לגמרי מקצתו מיהא הוא פולט אף בשלא נתלבן לגמרי אלא שהוסק התנור ואם נפל פעם אחרת לתנור שהוסק מטמאו אם לא עמד בראשון כשיעור כבשונות שמטהרין בהם כלי חרס אבל שברי כלי מתכות אם נפל שם פעם אחרת אין מטמאות את התנור שכבר יצא הכל שאין ההסק פחות מהגעלה וכן מה שהוזכר בה תנור הוא הדין לקדרה רותחת אם נפלו לתוכה אפילו כמה פעמים:

רביעית דם המת שנבלעה בבית הבית טהור משנבלעה ואילך שלא לטמא כלים הבאים לתוכו ויש אומרים אף משנבלעה מקצת הרביעית הואיל ופחת מרביעית כשנכנסו הכלים לשם אלא שיש חולקין בזו כמו שביארנו בתשיעי של קמא נבלעה בכסות אם כשהכסות מתכבס יוצא ממנו רביעית הרי כסות זה מטמא במגע ובמשא ואם לאו טהורה ממגע ומשא אלא שהיא טמאה ככסות שנגע במת כדין כל בלוע שאינו יכול יצאת ולא סוף דבר שכן בדם תבוסה שטומאתו מדברי סופרים אלא אף בדם הגמור כן וכבר ביארנו ענין זה בתשיעי של קמא:

לענין ביאור זה שהקשה ר' יוחנן לריש לקיש מהו שאמרו הטבילו ועשה על גביו טהרות וכו' כך פירושה כלומר אי אמרת בשלמא שכל בלוע אינו מטמא עד שיצא משום הכי טהורות שאפילו היה דם נדה טהור הוא מן התורה אחר שהוא בלוע והלכך כל שהוא ספק והעביר ודאי אף הבלוע מטמא מן התורה היאך מקילין כל כך בספיקו שמא אע"פ שלא עבר דם הנדה הגמור מעביר עליו שבעה סמנין ומבטלו ואי לאו דבלוע טהור לא היתה העברת הסמנין מטהרתו והשיבו שאינו סומך עליה וחזר והקשה מרביעית שנבלעה בכסות שאם אין רביעית יוצא ממנה טהורה אע"פ שיש שם רביעית בלוע ואע"פ שכשיוצא ממנה רביעית טמאה אע"פ שהוא בלוע בזו יש לומר שמאחר שעל ידי כבוס יצא משם רביעית בלא העברת סמנין ודאי הרבה נפל לשם עד שהרביעית שיצא לא היה בלוע אלא על פני הבגד היה עומד שהבלוע אינו יוצא בכבוס לגמרי אלא על ידי הדחק כגון סמנין לבגד והסק בחרסים וכיוצא באלו: