מאירי על נדרים פט

כל המפקיר אפילו באחד הפקר הוא ופטור מן המעשרות ולדעתנו אפילו בינו לבין עצמו אלא שבתוספות נסתפקו בה אבל מדברי סופרים שאינו הפקר עד שיפקיר בפני שלשה שיהא אחד זוכה ושנים מעידים ופרשו בתוספות דדוקא בהפקר קרקע וכמו שנראה מסוגיא זו דאקרקע מהדר אבל הפקר מטלטלין אף ביחיד ולשיטתנו אף בינו לבין עצמו ועל הדרך שאמרו בנר גגית וקדרה דמפקר להו שסתם הדברים אין מזקיקין אותו להביא עדים מן השוק וכבר סמכו על זו להשאיל בהמה לגוי בשבת במקום שאין אפשר לו להשיב פניו על סמך הפקרו ויש מפרשים שלענין לזכות בו אחרים צריך שלשה אבל להפקיעם מאיסור כגון נר גגית וקדרה בחד סגי:

ויש מפרשים ששמועה זו לא נאמרה אלא לדעת ר' יוסי ופירושה דכל דאפקרי בתלת הוה ליה הפקר אף בלא זוכה אבל כל שלא בפני שלשה אינו הפקר עד שתבא לידי זוכה הא לדעת חכמים שהלכה כדבריהם אין חלוק ביניהם אלא לעולם הוא הפקר ור' שמעון דאמר בשנים לא הוי הפקר פירושו בלא זוכה וסבירא ליה כר' יוסי ור' יהושע בן לוי סבירא ליה כרבנן דאפילו בחד הוי הפקר מן התורה אף בלא זוכה ולא הוצרכו בו שלשה אלא דרך תקנה שלא יחל דברו בשקרות וכפירה וכבר ביארנו בענינים אלו דינים אחרים בשני של מציעא בסוגיית משנת י"א:

גדולי המחברים כתבו שהמפקיר אע"פ שאינו נודר הרי הוא כנדר ואסור לו לחזור וענין הפקר הוא שיאמר נכסים אלו הפקר בין בקרקע בין במטלטלין וכל הקודם בו זכה בו ואף המפקיר שוה בו לכל אדם:

נשלם הפרק תהלה לאל:

השותפין שנדרו וכו' זה הפרק ענינו גם כן בביאור החלק החמישי הן כשהאחד מודר מחבירו הן בשותפין שנדרו הנאה זה מזה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר ענין השותפין שנדרו זה מזה או שנדר אחד מהם מחבירו או שהיה אחד מן השוק מודר מאחד מהם השני במדיר שהיו לו דברים מושכרים היאך דנין את המודר בהם וכן כשמכר המדיר היאך דנין את המודר במה שמכר המדיר או שיצא מרשותו באי זה צד השלישי לבאר שהמודר הוא אסור בשל מדיר הרביעי מה שאין איסור חל עליו מחמת הדרתו כגון דבר המשותף לכל ישראל ואף בדברים המשותפים לבני העיר לבד היאך מתקינין להם להיות מותרין בהן החמישי במודר הנאה מחבירו ונתן לאחר אי זו מתנה מועלת בכך זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כמו שיתבאר: