מאירי על נדרים נב

ואמר ליה רבא ולרבה מי ניחא סיפא ר"ל סיפא דרישא במאי מוקים לה בדאמר לכלכם שנמצא סותר ואם כן מאי ראשון דקאמר והרי בדבור שני כללם בדבור אחד הוה ליה למימר הותר אחד מהם ואי כדקאמרת דראשון לאו דוקא אין זה כלום דמדקאמר ברישא הותר אחד מהם וכו' ובתר הכי אמר הותר הראשון אלמא דוקא קתני וכן נמי סיפא דסיפא דמפרשת לה במעמיד לדעתו מאי אחרון דקאמר מותר ומהיכן בא לקרות לאותו שהיה נדרו בטעות אחרון ועוד דהא כולכם קאמר:

אלא רישא דקאמר לכלכם שנמצא מעמיד דבריו ור' עקיבא כבית הלל ותו לא אשמעינן מידי לא במעמיד ולא בסותר דבסותר לא פליגי ולא הוצרך ללמדה וסיפא כולה ר"ל בין סיפא דרישא בין סיפא דסיפא חדא מילתא אתא לאשמעינן ודבר שבלא מחלקת וכולה כשתלאן זה ר"ל שהרים את הראשון ואחר כך התפיס בו אחד בפרט כלומר וזה כראשון וכן הרבה כל אחד בקודם לו והרי בזו הואיל ופרטים הם אין ראוי לומר שאם הותר האחד יותרו כלם אלא אם כן בדרך זה שכל שהראשון הותר בטעות כל הנתפשים שאחריו הותרו אבל כל שהאחרון בטעות הוא מותרה והקודמים אסורים והוא שאמרו בתוספתא הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור וכן הלכה ופרשוה בתוספות אפילו הותר על ידי פתח או חרטה וכן הדין כשמתפיסין הם בעצמם כגון שנדר אחד ואמר אחר ואני כמהו וכן בנזיר אמרו שאם אמר האחד הריני נזיר ואמר אחר ואני שהוא כמהו הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורים הא לזה ולזה פרטא הוי ואין אחד מהם ניתר על ידי אותו שהיה הנדר עליו בטעות ואין צריך לומר קונם לזה וקונם לזה וזה ששנאוה שם בקונם לזה וקונם לזה לדעת ר' שמעון שנאוה שהיה אומר לך ולך כללא הוי ומכל מקום לר' יהודה פרטא הוי ור' שמעון ור' יהודה הלכה כר' יהודה וכל שכן לזה לזה בלא וא"ו וגדולי המחברים כתבו בענינים אלו דברים שלא נתישבו לנו בפרק רביעי ואף גדולי המגיהים מחלו להם בה ואע"פ שתירוצו של רבא עלה כהוגן ויש לענין סוף השמועה אין ספק שכך הוא מכל מקום טעמיה דרבא לא אקליש ליה בהכי דאיהו נמי מצי מפרש לרישא בסותר וסיפא בשתלאן זה בזה:

ומכל מקום חזרו והקשו לשניהם ממה שאמרו קונם בצל וכו' ואין גורסין איתיביה רב אדא לרבא אלא איתיביה רב אדא לחוד דלתרויהו קא פריך והוא שאמרו קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב אמרו לו והרי הכופרי ר"ל בצל שהוא דק במינו יפה ללב הותר הכופרי והותרו האחרים אגבו ומעשה היה והתירו ר' מאיר לכל הבצלים מאי לאו באומר אלו הייתי יודע שכן הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר שנמצא מעמיד דבריו וקשיא לרבא דאמר דבית שמאי כר' מאיר והכא ר' מאיר גופיה קאמר דאף במעמיד מותר כלן ואין אומרין תפוש לשון ראשון וקשיא נמי לרבה דקאמר דבמעמיד כולהו מודו דאסור והכא חזינן דשרי ותירצה באומר אלו הייתי יודע וכו' הייתי אומר בצל פלוני וכו' שנמצא סותר את דבריו ולדעת רבה אתייא הא דר' מאיר כבית הלל ולדעת רבא אתיא כדברי הכל ויש בקצת ספרים גרסות אחרות בתירוץ זה וזו עיקר וכן יש גורסין בה איתיביה אביי לרבא ואינה נראית דהא לרבא קשיא טפי: