מאירי על נדרים מט

ותירץ לו כי משתבע אדעתא דידן קא משתבע כלו' אע"פ שלא פירש בשבועתו על דעתנו וכל שנשבע שראה גמל פורח באויר שהיא בכלל שבועת שוא על הדרך שביארנו במשנתנו ואם אמר לא נתכונתי אלא על עוף אחד גדול מראיתו משונה ומתוך גדלו העליתי את שמו גמל בתוך לבי ועל סמך אותו כשם נשבעתי כך אין זה כלום אע"פ שלא פירש בשבועתו על דעתינו ולא על דעת ב"ד ולא על דעת שום אדם בעולם שאין בידו מחדש שמות בדברים שדעתנו בטלה בהם אצל כל אדם וכן אם תבעו חבירו במאה דינרין והוא טוען שנתן לו מאה דינרין ונשבע לו בב"ד שכבר נתן לו מאה דינרין ונודע ששקר נשבע אלא שבתוך לבו קורא לאסקונדרי והם חתכות דקות של עץ דינרין ונתן לו מהן מאה ועל סמך זה נשבע שמאה דינרין נתן לו אין זה כלום:

אחר שכן אתה צריך לשאול מה הוצרכו בית דין לומר לנשבע כשמשביעין אותו הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך עד שתהא נסמך בדברים שבלב אלא על דעתנו ועל דעת בית דין והרי סמך שעל דברים שבלב אינן כלום טעם הדבר מפני שאפשר לו בקצת תחבולות שעל ידן נעשית שבועתו אמת בלא סמך דברים שבלב אלא על סמך דברי פיו ממש אלא שאמרן בתחבולה נעלמת מבית דין ועל זה אמרו בהרבה מקומות משום קניא דרבא והוא שהוזכר כאן באחד שהזמין את חבירו לדין לפני רבא ותבעו מנה וטענו שפרעו וחייבו רבא שבועה שפרעו והביא בידו קנה חלול שהיו בתוכו מעות כשעור החוב ובא לו כנשען עליה וכשרצה לישבע אמר למלוה נקוט האי קניא בידך ואנקוט סיפרא ואשתבע ואע"פ ששבועת הסת היתה ואינה צריכה נקיטת חפץ מחמיר היה על עצמו כדי שמתוך לקיחת הספר יהא לו מקום ליתן את הקנה לחבירו בלא היכר תחבולה ונטל החפץ ונשבע שכבר פרע לו מעות בכדי שיעור הלואתו ונשען לו בשבועתו על משענת קנה שבידו ושמא תאמר והרי מכל מקום לא היה דעתו לפרוע ועוד אפילו היה דעתו לפירעון וכי פרעון שלא בידיעת המלוה כלום הוא תירצו בה שאף הוא לא נשבע שפרע אלא שנתתי בידו המעות כשיעור הלואתו והבית דין לא היה מרגיש בכך ואירע הדבר שכשראה המלוה כך כעס בעצמו על כפירתו והשליך את הקנה בכעס עד שנעשה הקנה רצוץ ונשפכו המעות בקרקע חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו אל ונמצא שאף דברי פיו אמת היו ועל דברים אלו וכיוצא בהם בית דין משביעין את הנשבע על דעתם:

וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל בערבות מואב על הדרך האמור בפרשת אתם נצבים שאמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם וכדכתיב ולא אתכם לבדכם כי את אשר ישנו פה וכו' ופירשו בתלמוד המערב מה דורות הבאין אין בלבם תנאי ונמצאת קבלת שבועתם על דעתנו אף אתם לא יהא בלבכם תנאי וכן פן יש בכם וכו' והתברך בלבבו וכו' כלומר שלא יועיל לו כלום שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שאלמלא כן אף כשהוא משביעם לקיים מצות אלהים הם נשבעים כן ודעתם לע"ז שאף היא נקראת אלהים בלא סמך דברים שבלב להעלות שמה כן וכדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ואפי' היה מזכיר שם המיוחד הרי אמרו כל השמות האמורים במיכה חול אע"פ שיש בהם שם מיוחד ואם יאמר תורה על סמך שאין לשאר האומות תורה אלא נימוס היה דעתם על אחת משתי התורות ונמצאת תורה שבעל פה נפקעת ואם יאמר תורות היה דעתם על תורת חטאת ותורת אשם לבד ואם אמר להם כל התורה היה דעתם על בטול עבודה זרה וממה שאמרו שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כלה ואם שיאמר תורה ועבודה זרה היו אומרים פרושי קא מפרש ואם יאמר על המצות היה דעתם על שתי מצות מהם אותם שירצו ואם שיזכיר תרי"ג מצות היה בדבר טורח:

כבר הוזכרה בסוף שלישי של שבועות סבה אחרת להזקיק הנשבע לישבע על דעת אחרים והוא שלא להיות לשבועתו הפרה כמו שאמרו שם כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתיהו וכבר ביארנו שם: