מאירי על נדרים מז

האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך ר"ל קונם הנאתך עלי אי אתה בא ונוטל מביתי לצורך בניך כור של חטים ושתי חביות של יין יכול המודר להתיר את נדרו ולההנותו שלא על פי חכם כשיאמר כלום נדרת אלא משום כבודי שיחזיקוני כאדם חשוב כשאתה נותן לי מתנה מרובה כזו זהו כבודי כלומר שישמעו שהיית רוצה ליתן ולא רציתי לקבל וכבר נתקיים נדרך במה שנודע שרוצה היית ליתן הא אם לא אמר כן הרי זה נדר גמור ואין אומרין נדרי זרוזין הוא כדי לזרזו שיקבל על הדרך שאמרו במשנתנו בהדיר את חבירו עצמו שיאכל וכו' אלא זה שהיה מסרב בו הואיל ומפצירו במתנה מרובה כזו בודאי כבר קבל הוא הרבה כבודות ממנו ובגמר דעת הוא מדירו ולכבוד המודר כלומר שמאחר שאני נהניתי ממך הרבה אף אני רוצה שתהנה אף אתה ממני דלאו כלבא אנא דמתהנינא ולא מהנינא הא כל שאמר כן כלומר כלום אמרת אלא לכבודי זהו כבודי יכול להתירו בלא פתח ומכל מקום אם לא היה זה מדירו לכבוד המודר אלא לכבוד עצמו אין המודר יכול להתירו בדבר זה והוא שאמרו בתלמוד המערב זה אומר מפני כבודי וזה אומר הן מפני כבודך דברי הכל מותר כי פליגי בסתם לרבי מאיר סתמו כזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי ולרבנן סתמו כזה אומר מפני כבודי וזה אומר הן מפני כבודך ואע"פ שבמשנתנו לא חלק בה ר' מאיר חלק בסופה כמו שהוזכר בסמוך והוא הדין לרישא ובתוספות טרחו לפרש למה חלק בסיפא ולא ברישא ללא צורך ולענין פסק מיהא הלכה שסתמו מפני כבודו של מודר הוא וסוף המשנה אמר לחבירו קונם שאתה נהנה לי ר"ל קונם הנאתי עליך אם אי אתה נותן לבני כור של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אוסר עד שיתן וחכמים אומרין שהמדיר יכול להתיר את נדרו בלא שאלה כשיאמר הריני כאני התקבלתי הא כל שלא אמר לו כן נדר גמור הוא ואין אומרין נדרי זריזין הוא כדי לזרזו ליתן על הדרך שביארנו במשנתנו כמו שהדיר את חבירו לאכול שזה הואיל ותובעו מתנה מרובה כל כך ודאי כבר ההנהו בכדי הראוי לכך ובגמר דעת הוא נודר שאף הוא אומר לאו מלכא אנא דמהנינא לך ולא מהנית לי הא כל שאמר הריני כאלו התקבלתי הותר נדרו ושמא תאמר ומאחר שהוא אמר שתתן לבני היאך הוא יכול לומר הריני כאלו התקבלתי והרי הקבלה תלויה בבנים פירשוה קצת רבנים כשהבנים סמוכים על שלחנו ואף הם פרשוה מטעם דלהרווחה אכוון ולא אצטריך על הדרך שאמרוה בפ' קורדיקוס והואיל ומתחלה היה צריך לכך ועכשו אינו צריך יכול לומר הריני כאלו התקבלתי הא אם הוא צריך עדין לכך לא ואין זה נראה אלא כל שאומר הריני כאלו התקבלתי רשאי ומכל מקום במה שכתבו דוקא כשהבנים סמוכים על שלחן אביהם נראין שאם לא כן אינו תלוי בו לומר התקבלתי אלא בהם ובסמוכים מיהא הדבר תלוי בו ולא בבנים:

כבר ביארנו במסרב בחבירו שיאכל עמו ומדירו והוא ענין דאזמניה מזמנהא לזמינא שנדרי זרוזין הן מכל מקום אם היה הדבר בהפך ר"ל שזה מזמין עצמו לחבירו ואומר לו רוצה לאכול עמך ואם אי אתם מזמנני לכך קונם הנאתי עליך והוא שאמרו כאן דאדריה זימנא למזמינא נדר גמור ומכל מקום אם ארעו אונס כגון שחלה הוא או חלה בנו או עכבו נהר אין כאן נדר שאין לך בעולם נדרי אונסין יותר מהם וכיוצא בהם:

זה שביארנו במשנתנו במדיר את חבירו שיאכל עמו שנדרי זרוזין הוא לא סוף דבר בשלא הזכיר לו שם מאכל אלא אף במזכיר לו שם מאכל כגון שאמר קונם הנאתך עלי אם אי אתה מתארח עמי לפת חמה ולכוס של חמים ואע"פ שמאחר שיורד להזכיר פרטים היה לנו לומר שהדבר מוכיח שבגמר דעת הוא נודר אע"פ כן נדרי זירוזין הן ואין לומר בזו לאו כלבא אנא וכו' שאין לומר כן אלא במתנה מרובה שנכר מדבריו שקבל ממנו הנאות הרבה אבל זמון אכילה אפילו עשה לו חבירו כן אין מדקדקין בה כל כך וכן בכל דבר מועט שקבלת אדם מחבירו מצויים:

בתוספתא אמרו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבניך כור חטים ושתי חביות של יין וארעו אבל או אונס או גשמים מותר ואם לאו אסור היה מסרב בחבירו בתוך המשתה ואמר לו קונם ביתך שאני נכנס בתוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר בתוך הרגל אסור לאחר הרגל מותר:

יש מי שאומר שמאחר שהעלו בסוגיא זו שחכמים נחלקו על רבי אליעזר שבמשנתנו במדיר את חבירו לאכול לומר שאינן נדרי זרוזין אלא נדר גמור אלא שהלכה כרבי אליעזר אף אלו שאמרו בקונם שאני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבניך וכו' וכן קונם אתה נהנה לי אי אתה נותן וכו' שנדרי זרוזין הן ואין צריך לכלום נדרת אלא לכבודי ולא להריני כאלו התקבלתי שלא נאמרו דברים אלו אלא לדעת חכמים ולא אמרו למעלה שאף רבי אליעזר מודה בהם אלא למה שהיה סובר לומר שלא נחלקו רבנן ורבי אליעזר כלל אבל אחר שהעלינו שחכמים חולקין עמו אף השמועות באות לדברי חכמים והואיל והלכה כרבי אליעזר אין אנו צריכין לאותן התרוצין וכלם נדרי זרוזין הן ומכל מקום נראין הדברים שאותן התירוצין שהזכרנו ר"ל לאו כלבא אנא ולאו מלכא אנא בדקדוק נאמרו ואין לנו בנדרי זרוזין אלא אותן שהוזכרו בהדיא והדומים להם מכל צד ואחר שכשהיו סבורים לומר אי רבי אליעזר נדרי זרוזין הן הם השיבו בהני אפילו ר' אליעזר מודה להיותם נדר גמור כל שכן אנו שאין אנו בקיאין שאין לנו להקל בכך ולדון כנדרי זרוזין אלא בדבר הדומה לאותן שהוזכרו דמיון גמור וכן הסכימו בה גדולי הדור ואף גדולי המחברים הביאום כפשוטן בהצרכת כלום נדרת אלא לכבודי והריני כאלו התקבלתי: