מאירי על נדרים מא
Meiri on Nedarim 41 · מאירי על נדרים · free full Hebrew text
Open in the reader →כבר ביארנו לעיל י"ט ב' שאם היו שנים ונחלקו ביניהם על אחד שעובר לפניהם מרחוק זה אומר ראובן הוא וזה אומר שמעון הוא זה אומר אם כדברי הריני נזיר וזה אומר אם כדברי הריני נזיר שזה שנמצא כדבריו נזיר אע"פ שלא נתברר בשעת הנדר ואין הלכה כדברי האומר לא ניתנה נזירות אלא להפלאה ר"ל שאין הנדר נדר אלא אם כן בשעת הנדר ברור לו שנדרו קיים:
כל הנודר או הנשבע רואין עליו אי זה ענין הוא נודר או נשבע ודנין כונתו אחר הענין ולא אחר הלשון מעתה היה חבירו מסרב בו ומפצירו שיאכל עמו אמר קונם ביתך שאני נכנס וטפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולטעום טפת צונן לא נתכון זה אלא לזרז את חבירו שלא יפציר בו כל כך ומרחיק אף הביאה בביתו ושתיית טיפת הצונן כדי שיסלקהו מעליו ומכל מקום לא נתכון אלא לאיסור אכילה והרי בטוח הוא שאינו מסרב בו לכונת טיפת צונן שאפילו אמר לו כן יודע הוא שצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה ואינו מכוין אלא על האכילה הא במה שכיון מיהא אסור והיא האכילה ושמא תאמר והרי מאחר שאתה קוראה נדרי זרוזין אף האכילה מותרת אף זו מתורצת במה שכתבתי במשנה שמשנתנו בשהפציר נודר תחלה הא כל שזה שמפצירין בו נודר תחלה אסור ולימד עכשיו שמכל מקום לא נאסר אלא במה שכיון ולא במה שהתברר וזו היא כעין שאמרו שהם היו מפצירין בו שישא פלניתא קרובתו והוא נשבע שלא תהנה בו לעולם שמותרת ליהנות לו שלא כיון אלא לשם אישות: