מאירי על נדרים קסט

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר קונם שאיני עושה על פי אבא על פי אביך על פי אחי על פי אחיך אינו יכול להפר שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מהראוי לו רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו אמר הר"ם פי' ענין שאיני עושה על פי אבא שהדבר אשר תעשה לא יאכל ממנו אביו כלום או לא יהנה בו הנה כאלו נשבע שלא יהנה פלני או פלני במעשה ידיה וכבר אמרנו במה שקדם שזה היחוד אין הבעל יכול להפר בו ואין חולק בזה אולם אם נשבעה שלא תהנה לבעלה מה שתעשה והוא אמרו שאינו עושה לפיך הנה לא יצטרך להפר שכל מה שתעשה לבעל כי מעקרי תורתנו הקדושה שהאשה מעשה ידיה לבעלה כמו שהתבאר בכתובות ואמר רבי עקיבא שהוא יצטרך הפרה שמא תעשה יותר מהשיעור שפסקו בה ב"ד ובזה התוספת יחול בו הקדש לפי מה שהדבור בכאן באשה שאמרה יקדשו ידי לעושיהן ואמר רבי יוחנן בן נורי שהוא יפר זה שאם לא יפר תתקיים השבועה ואע"פ שמעשה ידיה לבעלה ויהיו משועבדים לפי שהעקר אצלנו הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד הנה התאמת זה המאמר אע"פ שהיא תחת בעלה ולזה יצטרך שיפר ואמר שמא יגרשנה כבר ביארנו שזה אופן אחד ועוד שמא יגרשנה ואינו יכול להחזירה ולזה גם כן צריך להפר והלכה כרבי יוחנן בן נורי באמרו יפר שמא יגרשנה אולם אם לא יגרש הנה לא יפקע ההקדש זה השעבוד לפי שזה השעבוד מדבריהם עשו חזוק לדבריהם:

אמר המאירי קונם שאני עושה לפי אבא או לפי אביך אינו יכול להפר שהרי עינוי נפש אצלה אין כאן ודברים שבינו לבינה אין כאן שאין לו לחוש במה שאוסרת מעשי ידיה לאביו ולאביה ואם מפני שהוא צריך לטרוח מצד אחר לזון את אביו מכל מקום אין זה דבר שבינו לבינה ומתוך כך אינו יכול להפר והנדר נדר ודבר זה פירושו לענין פסק אף בשלא אמרה יקדשו ידי לעושיהם ואע"פ שמעשי ידיה לא באו לעולם מכל מקום הקונם הואיל ואין לו פדיון דינו כקדושת הגוף וחל על גוף הדבר שהוא בעולם והרי הוא כאוסר הנאת היד שהפעולה יוצאת ממנה ויש שפירשוה דוקא באומרת יקדשו ידי לעושיהם ומפני שסוברים שזו שאמרו בקונמות שאוסרין אף בדבר שלא בא לעולם דוקא לעצמו הואיל ואדם אוסר בקנם פירות חבירו עליו מה שאין כן בהקדש ר"ל שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם לאסרו אף לעצמו הואיל ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אף לאסרו על עצמו אבל לענין שיהא אדם אוסר על חברו אף בקנם בדבר שלא בא לעולם דוקא כגון שאמרה יקדשו ידי לעושיהם ומחלוקת זו תלויה בביאור הסוגיא כמו שיתבאר:

קונם שאני עושה לפיך ר"ל שהאשה אמרה לבעלה כן אינו צריך להפר שהרי משועבדת היא לו בכך ואין נדרה עליהן נדר ואפילו אמרה יקדשו ידי לעושיהן לא נאסר במעשי ידיה ורבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לפי הקבוע לה על הדרך שהתבאר בכתובות והנדר חל על אותו מותר ואין הלכה כדבריו שאף ההעדפה אפילו באה על ידי הדחק של בעל היא ואין איסור לבעל אלא אם כן אמרה בשעת הנדר איני נזונת ואיני עושה שמאחר שהמזונות עיקר יכולה היא לומר כן כמו שביארנו במקומו וכל שאמרה כן בשעת הנדר ואמרה עם זה קונם מה שאני עושה לפיך אף בלא יקדשו ידי לעושיהן לשיטה ראשונה ודאי נאסר הכל לבעלה וכן בהקדש אם אמרה איני נזונת ואיני עושה ויקדשו ידי לעושיהן אבל כשלא אמרה כן בשעת הנדר אפילו אמרה כן לאחר הנדר הואיל ולא חל בשעת הנדר אינו כלום ואין כאן איסור לבעל וכן בהקדש אם לא אמרה כן בשעת ההקדש ואע"פ שהקדש מפקיע מידי שעבוד חכמים עשו חזוק בשעבוד של בעל יותר משל תורה ואם כן אף מצד המותר אינו צריך להפר וכן הלכה:

ומכל מקום רבי יוחנן בן נורי אומר שבקונם מיהא יפר ומצד שאע"פ שאין הנדר חל עכשו מצד שעבודה שמא יגרשנה והקונם חל על העתיד אפילו הקדישה סתם ולא אמרה לכשתתגרש מצד שהגוף קדוש מעכשו אם אף בלא יקדשו ידים לעושיהם לשיטה ראשונה ואם דוקא ביקדשו לשניה ותהא אסורה לחזור לו שלא ליכשל במעשי ידיה ומתוך כך יפר מתורת דברים שבינו לבינה והלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: