מאירי על נדרים קסה

קרבנות נזיר הבאים על תגלחת טהרה כשהשלים נזירותו הם חטאת עולה ושלמים וכלם בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים וקרבנותיו הבאים על תגלחת טומאה כשנטמא תוך נזירות וצריך למנות נזירות אחרת הם חטאת ועולה ואשם שתים מן העוף ואחד מן הבהמה והוא שמביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת ואיל לאשם כשם שאין נזירות לחצאין כך אין קרבן לחצי נזירות ר"ל שאם נדרה סתם נזירות שהוא שלשים יום ולסוף ט"ו ימים שמע בעלה והפר לה אינה מביאה לא קרבנות טהרה ולא קרבנות טומאה אפילו נטמאת קודם ההפרה מעתה האשה שנדרה בנזיר ונטמאת תוך נזירותה והפרישה בהמתה לאשם והפר לה בעלה מביאה חטאת העוף אע"פ שלא הפרישתו אבל לא עולת העוף ולא אשם אע"פ שהפרישתו שמא תאמר חטאת העוף מיהא למה מביאתו חטאת העוף שאני שהיא באה אף על הספק ואין בה משום ספק חולין בעזרה ומאחר שהנזיר חוטא הוא הזקיקוהו להביא חטאת העוף אחר שהיא באה אף על הספק:

ולענין ביאור זה שאמר כאן שלש קרבנות בעייא איתויי חטאת עולה ושלמים ואין אלו אלא בנזיר טהור ואנן בנזירה שנטמאת עסקינן לשון קצר הוא ופירוש הדברים שלש בעיא איתויי בכל נזיר אם הטהור בחטאת עולה ושלמים ואם כשנטמא בחטאת ועולה ואשם:

לא סוף דבר שהבעל יכול להפר בנזירותה באמצע נזירותה אע"פ שהתחילה למנות אלא אפילו השלימה נזירותה והפרישה קרבנותיה כל שלא נזרק דמו של אחד מהן מיפר הא משנזרק דמו של אחד מהן אינו יכול להפר ובקרבנות טומאה אפילו קירבו הקרבנות מיפר הואיל ויש לה עדין למנות ימי נזירות: