מאירי על נדרים קנח

משנה ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר פירות המדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת פירות החנוני זה עלי אינו יכול להפר אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר דברי ר' יוסי אמר הר"ם הכל מודים שנדרים שבינו לבינה יפר כמו אם תשבע על ענין מעניני הקשוט ומה שיתלה בענין המשגל לאמרו ית' בין איש לאשתו ואמנם נדר עינוי נפש נפל בו מחלוקת ובו נפל השקלא וטריא בתלמוד בענינים הכוללים והבלתי כוללים והנצחיים והבלתי נצחיים ומה שיתלה באיש עצמו ומה שיתלה בזולתו והיה ההבדל והפסק בכל זה שהוא יפר על איזה פנים שיהיה שוה עינוי רב או מעט נצחי או בלתי נצחי בינו לבינה או בינו לבין אחרים וכן כל מה שיתלה בקשוט והוא אמרם כל נדרים בעל מפר לאשתו חוץ מהנאתו על פלני שאינו מפר אבל הנאת פלני עלי מפר אבל דברים שיש בהם עינוי נפש אם הפר לה הפר לכל אדם וכאלו היא לא נדרה מעולם ודברים שבינו לבינה אמנם יתלה ההפרה במה שייחדוהו לבד אולם לשאר האנשים הנה הנדר נשאר בחיובה ויתאמת לך מזה המאמר שאין שבועה בשום פנים ולא נדר שתשבע האשה ולא שיבטלהו לפי מה שביארנו זולת מין אחד והוא שתשבע על איש ידוע או אישים שלא יתהנו בו שהוא לא יפר ובעבור שהוא קשה זה המאמר בהלכות רבות מהלכות זה הפרק אשר יורה שהוא לא יפר כמה שאפשר בו המרי והתחבולה ובדבר שאין בו עינוי נפש והיה התירוץ זה כאשר אמרו זה הפרק כלו לרבי יוסי אשר כבר אמרנו שאין הלכה כמותו והנה אמרם כולי פרקין רבי יוסי הוא והביאו ראיה על זה בכפלו בסוף ההלכה הזאת ואמר דברי רבי יוסי והוא כבר אמר בתחלה אמר רבי יוסי אין אלו ענוי נפש ואמר שהוא לא יכפול דברי ר' יוסי אלא להודיעך שכל מה שיהיה עתיד מהמאמר הוא דעת ר' יוסי והוא אמרם ש"מ מכאן ואילך ר' יוסי היא ושמור זה:

אמר המאירי וחזר ופירש לדברי רבי יוסי אלו הן נדרי ענוי נפש אמרה קונם עלי פירות שבעולם וכן בשר ויין ושאר הדברים כן וכל שכן לדעת חכמים שזהו עינוי נפש בלא ספק אמרה פירות מדינה זו עלי אין זו עינוי נפש שהרי אפשר לה בפירות מדינה אחרת הקרובה לה שאין טורח יתר בהבאתם או שבאות בכאן הרבה פעמים על ידי בני כפרים המספקים לעיירות או על ידי סוחרים ואין כאן ענוי אפי' מדרך עכבה ומכל מקום יתבאר בגמרא שמפר הוא לו ולא לאחרים מצד דברים שבינו לבינה כלומר שטורח גדול היא לו בכך והרי למדת שיש קצת דברים שאינן מצד ריחוק והם דברים שבינו לבינה ומכל מקום יש מפרשים שמתוך שמטריחתו ומטרידתו היא מתגנה עליו אלא שממה שאמר רבי יוחנן בן נורי במדרת בעלה על מעשי ידיה שיפר שמא יגרשנה אתה למד מה שכתבנו כמו שביארנו למעלה ומכל מקום לדעת חכמים אף מתורת נדרי עינוי נפש מיפר שפעמים שלא יזדמנו לו מעיר אחרת והלכה כחכמים כדבריהם אלא שיש חולקין בה כמו שנבאר בגמרא פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר שהרי אפשר לה באחרים ואף זו דוקא לרבי יוסי ואינו מיפר משום עינוי אלא מצד דברים שבינו לבינה אבל לדעת חכמים שמא לא יזדמן לה מאחרים ומפר אף מתורת נדרי עינוי ואם אין פרנסתו אלא ממנו כגון שהוא רגיל אצלו ומוסר לו בהקפה ודאי הרי זה עינוי שמא לא יזדמן לו באחר וכל שכן שחכמים סוברים כן וקצת מפרשים חולקים בקצת דברים שבפרק זה כמו שיתבאר בגמרא:

ובתוספתא אמרו נדרה שלא תטעום אחד מכל הפירות בין מאכל רע בין מאכל יפה אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר אמרה קונם פלפלין שאני טועמת גלוסקא שאני טועמת אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר קונם פירות ארץ ישראל עלי אם יש לו בהן חלק יפר ואם לאו יביא לה משאר ארצות קונם פירות הפרכיא זו עלי או קונם פירות מדינה זו עלי אם יש לו בהן חלק יפר ואם לאו יביא מהפרכיא אחרת וממדינה אחרת קונם פירות חנוני זה עלי אם יש שם חנות אחרת לא יפר ואם לאו יפה רבי יוסי אומר אפי' היו שם מאה חנויות הואיל ולא היתה פרנסתו אלא ממנו יפר מדין דברים שבינו לבינה:

זהו ביאור המשנה ופסקים שלה על הדרכים שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: