מאירי על נדרים קנג

זה שביארנו שנשאלין לנדרים לצורך השבת פירושו אף בשהיה להם פנאי מערב שבת לישאל וכשנשאלין בשבת לפני חכם אומר החכם לשון התר הנדר כדרך שהוא אומר בחול שלא נאמר טלי ואכלי אלא באב ובעל שהם שולטים עליה ומבטלים בלבם ומורשים לומר לה דרך הכרח שתאכל אבל חכם לא וכן נשאלין בשבת בין ביחיד מומחה בין בשלשה הדיוטות ואין אומרין שאם ישאל בשלשה הדיוטות יהא נראה כדן את הדין שהרי מכל מקום נשאלין אף בקרובים ואף מעומד ואף בלילה מה שאין כל אלו בדין ועומד שכתבנו יש אומרים שלא סוף דבר שהוא מתעכב אלא אפילו מהלך או מתעסק בדברים אחרים והוא שאמרו חייא בר רב שדי גירא ובדיק ר"ל שהיה מפריח חץ לשחוט את העוף הפורח ובודק בנשאל אם מתחרט אם לאו ויש למדין מכאן שהלכה כדברי האומר פותחין בחרטה שאלו היינו צריכים לפתח היה צריך לנו יישוב הדעת ולא היינו מתירין במעמד וכל שכן במתעסק או ברכוב ומהלך והוא שגורסין כאן והתניא ירד ר' גמליאל מן החמור ונתעטף וישב ותירצו רבן גמליאל סבר אין פותחין בחרטה כלומר ולפיכך ישב ומכל מקום יש גורסין בה ר"ג סבר פותחין בחרטה ומפרשים שהחכם פותח לו ומחזר אחריו למצא פתח שיתחרט עליו ואין זה כפותחין בחרטה דעלמא ומכל מקום יש אומרין שאף לדעת הפוסקים בעלמא אין פותחין בחרטה ומצריכים פתח שעליו יותר הנדר מעיקרו מודים הם שאף מעומד כן שלא הוצרך בגמרא לרבות מעומד אלא ללמד שאינו כדין ומכל מקום ישוב הדעת אינו נפקע בעמידה אלא שבמהלך או במתעסק או ברכוב אינו כלום אלא לדעת האומר פותחין בחרטה ויש אומרים שאף לדעת האומר פותחין בחרטה מכל מקום צריך שלא יתיר בהדיוטות והלכך כל שהוא רכוב או מהלך או מתעסק אסור ומעומד מותר ולדעת האומר אין פותחין בחרטה אף מעומד לא וכן כתבנוה בעירובין פרק הדר ס"ד ב' וכן עיקר: