מאירי על נדרים קנ

מכיון שביארנו לדעת חכמים שהפרת הבעל בנדרים העתידים אינו כלום כל שנדרה האשה הרי נדרה חל משעת דיבורה וכל שהתפיס בנדרה הרי זה נדר גמור ר"ל שאם אמרה הריני נזירה ושמעה חברתה ואמרה ואני הרי היא נזירה ואף לכשיפר לה הבעל ביום שמעו היא הותרה וחברתה לא הותרה שהבעל אינו עוקר בהפרתו את הנדר מעיקרו אלא גוזזו להיות ניתרת מכאן ולהבא כמו שהתבאר ברביעי של נזיר וכמו שכתבנו למעלה הא כל שהתפיס נדרו באחר והותר הראשון על ידי חכם הותר השני עם הראשון שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו והרי הוא כמי שלא היה שם נדר מעולם ולא שאלו בסוגיא זו בבעל שהפר נדרים העתידים אם חל נדרה בשעת דבורה אם לאו אלא לדעת רבי אליעזר שהיה אומר שהפרתו על העתיד הפרה היא ושואל בה אי חיילי ובטלי בהפרתו עד שתהא ההתפסה שבה תפיסה ואע"פ שאף כשתאמר חיילי מכל מקום אין בין הנדר לביטולו כלום והרי נמצא מופר תכף שאמר זה ואני מכל מקום זו התפיסה נדרה במה שאמרה האחרת הריני נזירה ואע"פ שאמרו בבשר שלמים לאחר זריקת דמים בדהשתא קא מתפיס דוקא בסתם שאמר זו כזו אבל אם אמר בהדיא הרי זו כעיקרה של חתיכה זו ודאי בעיקרו קא מתפיס ונאסר ואף זו אינה מתפסת אלא על מה שאמרה הריני נזירה ומתוך כך הוא שואל אם חל נדרה עד שיהא נדרה של זו נתפס בנדרה או שמא לא חל כלל ואין שום נדר נתפס בהם והעלו בה לדעתו שאינם חלים כלל ואין נדר נתפס בהם ומכל מקום לענין פסק אין לנו שהרי הלכה כחכמים על הדרך שביארנו:

כבר ביארנו שאפילו חכם אינו מתיר נדרי עצמו שנאמר לא יחל דברו הוא אינו מוחל לעצמו אבל אחרים מוחלין לו ואעפ"כ מתנה הוא בנדרי עצמו עד שלא נדר בהם שלא יתקיימו וכמו שביארנו בפרק שלישי שאדם עומד בראש השנה ואומר כל נדרים שאני עתיד לידור יהו בטלין וכו' ובאשתו אמרו הפך הדברים שהוא מפר נדריה ואינו מתנה על נדרים העתידים שיהו מופרים כמו שביארנו: