מאירי על נדרים קמז

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמים רבי אליעזר אומר יפר רבי יהושע אומר לאחד אבל לא לשנים ר' עקיבא אומר לא לאחד לא לשנים אמר רבי אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שקנו לו שמים אינו דין שיפר נדריה אמר לו רבי עקיבא לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה רשות תאמר באשה שקנו לו שמים שיש לאחרים בה רשות אמר לו רבי יהושע עקיבא דבריך בשני יבמין מה את משיב על יבם אחד אמר לו אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה אמר הר"ם פי' מאמר רבי אליעזר אמנם הוא ביבם שעשה מאמר ליבמתו לפי שר' אלעזר הוא סובר דעת בית שמאי בכל דיניו כמו שביארנו פעמים באמרם רבי אלעזר שמותי הוא ובית שמאי אמרו מאמר ביבמה קונה קנין גמור ואין הענין כן אבל לפי מה שהתבאר מיבמות וא"כ אין היבמה גמורה לאישה מפני שלדברי הכל יבמה ארוסה אין חייבין עליה סקילה כנערה מאורסה והלכה כרבי עקיבא:

אמר המאירי ענין המשנה בשומרת יבם שיצאה מרשות האב ונכנסה לרשות בעל ראשון כגון שהיא שומרת יבם מן הנישואין שאילו היא שומרת יבם מן האירוסין והיא נערה כל שמת הארוס נתרוקנה רשות לאב ומפר לבדו אע"פ שהיא זקוקה ואפילו עשה בה מאמר ואם היא בוגרת הואיל ויצאה מרשות האב ואף לרשות בעל לא נכנסה אין הפרה לנדריה לא מצד האב שכבר בגרה ויצאה מרשותו ולא מצד היבם דלא עדיף מגברא דאתי מיניה והרי אף ארוס ראשון לא היה יכול להפר שאין לארוס לבדו רשות בנדרי ארוסתו אם כן משנתנו אתה מפרשה בשנשאת ומת הבעל והיא זקוקה ליבם שנמצאת שומרת יבם מן הנשואין ונדרה בעודה זקוקה ונחלקו בה במשנה זו שלדעת רבי אליעזר אפילו נפלה להרבה יבמים יפר ולפי מה שהתבאר בגמרא לדעתו ענין דבריו שאם נפלה ליבם אחד יפר בלא שום פקפוק מפני שהלכה יש זיקה ר"ל שזיקת היבום עושה אותה אצל יבם כעין ארוסה ליאסר בקרובותיה מחמת זיקתו ומתוך כך הרי היא כנשואה לו ואם נפלה לשני יבמים אם עשה אחד מהם בה מאמר יפר לבדו מפני שהוא סובר כבית שמאי שאמרו מאמר קונה קנין גמור ביבמה מן התורה עד שאפשר ליפטר בגט שהרי ליקוחין כתיבי בה כדכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה הלכך כל שעשה בה מאמר יפר זה שעשה בה מאמר ואם מאמר לבית שמאי נישואין עושה יפר לבדו ואם אירוסין עושה יפר בשיתוף אביה אם היא נערה ואם היא בוגרת לא יפר ואם לא עשה אחד מהם מאמר יפרו בשותפות שאע"פ שזו שאמרו יש זיקה לא סוף דבר באחד שעל כל פנים אין לה היתר אלא ממנו והרי היא דומה ככנוסה לו אלא אף בשנים שהיה לנו לומר אין זיקה לא ליאסר אמה אחר מותה ולא ליארס אחותה לאחד מהם שהרי אינה דומה לכנוסה שמאחר ששנים הם איתתא לבי תרי לא חזיא אין אומרין כן אלא אף בשנים יש זיקה כמו שיתבאר בשני של יבמות מכל מקום אין ברירה ויפרו בשותפות:

ולדעת האומר שאף בית שמאי לא אמרוה להפטר בגט אלא לדחות בצרה ר"ל לעשותה ערוה עליו מצד אחות אשתו וכמו שאמרו בשלשה אחין שנים נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני שאלמלא מאמר היו הכל מודים באיסור שתיהן לזה השלישי שהרי שתיהן זקוקות לו וכל אחת אסורה מתורת אחות זקוקתו אלא שקודם שמת השני עשה זה מאמר באשת הראשון ומתוך כך הוא אומר שלדעת בית שמאי מאמרו דוחה את הצרה ועושתה לו ערוה ותצא משום אחות אשה והוא מותר בזו שעשה בה מאמר שהמאמר קונה ביבמה ולבית הלל אין המאמר דוחה את הצרה לעשותה ערוה ואדרבה עדין יש לו בה זיקה ואסור אף בזו שעשה בה מאמר מדין אחות זקוקה שהיא כעין אחות ארוסה אלא חולץ לשתיהן ובעלת המאמר צריכה עוד גט למאמרו ונמצא זה קרח מכאן ומכאן וכמו שאמרו שם אוי לו על אשתו ר"ל זאת שעשה בה מאמר ואוי לו על אשת אחיו הכל כמו שביארנו בשלישי של יבמות שנמצא לבית שמאי שהמאמר אינו פוטר בגט לבד פירשוה בגמרא לדעת זה כגון שעמדה בדין עם זה שעשה בה מאמר ופסקו לה מזונות שיש לה כמו שביארנו בפרק החולץ והואיל ונזונת משלו הוא יפר שעל דעתו היא נודרת אחר שנזונת ממנו וכמו שאמרו כל הנודרת על דעת בעלה נודרת כלומר אחר שעשה בה מאמר ושהיא נזונת ממנו:

ומכל מקום לדעת חכמים אין המאמר עושה כלום מן התורה אף לדחות בצרה ר"ל לעשותה ערוה עליו ליפטר בלא כלום והלכך לדעת חכמים ולשיטתו של ר' אליעזר אם עולה לאחד יפר בלא שום פקפוק שהרי יש זיקה ויש ברירה ואם נפלה לשנים אף בשעשה אחד מהם מאמר יפרו כלם בשותפות אף בעמדה עליו בדין ונתחייב במזונותיה וכן יראה לפי הסוגיא שלא בא ענין שעמדה בדין אלא לדעת בית שמאי ויש מפרשים שאף חכמים מודים בעמדה בדין עם זה שעשה בה מאמר ומטעם כל הנודרת וכו' ורבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים כלומר כל שנפלה ליבם אחד ודאי מפר שהרי יש זיקה אבל לשנים לא יפר אחד מהם ולא אפילו שניהם כאחד שאע"פ שיש זיקה אפי' בשנים אין ברירה ואף כשיפרו שניהם מכל מקום אישה יפירנו כתיב והרי בשעת הפרה אינו מבורר איזה מהן הוא בעלה ורבי עקיבא אומר שאף לאחד לא יפר והיו סבורים בגמרא לפרשה משום דקסבר אין זיקה ומכל מקום כבר פסקנו במקומה שיש זיקה אלא שבסוף הסוגיא העלו טעמו כטעם הנזכר לדבריו במשנה זו כלומר שאף לדעת האומרים יש זיקה כן שאין היבמה גמורה ליבמה כשאר ארוסות לארוסיהן שהרי ארוסה דעלמא במיתת ב"ד וזו אינה אלא בלאו ואם כן אפי' יבם אחד ליבמה אחת ושעשה בה מאמר אינו מפר לעולם עד שיבא עליה:

ולענין פסק גדולי המחברים פוסקים כרבי עקיבא ומשום דהלכה כרבי עקיבא מחבירו וגדולי הדורות פוסקים כרבי יהושע ומפני שדבריו כעין הכרעה וממצעין בין דברי רבי אליעזר לדברי רבי עקיבא והרבה ראיתי שפוסקים כר' אליעזר ולשיטת חכמים ר"ל שבאחד יפר ובשנים אף בעשה אחד מהם מאמר לא יפר לבדו אלא בשותפות כולם ואפילו עמדה בדין על אותו שעשה בה מאמר שלא נאמר טעם זה אלא לדעת בית שמאי כמו שביארנו ומכל מקום יש פוסקים שבעמד בדין על אחד מהם וחייבוהו במזונותיה הוא יפר לבדו ושחכמים מודים בה מטעם כל הנודרת וכו' שהיא הלכה בכל מקום ומכל מקום אין הכרח בכך שאף רב פנחס לא בכל ניזונת הוא אומרה שהרי בודאי מודה הוא בבוגרת הנזונת על ידי האב שאין אב ולא בעל מיפר נדריה ואף רבי אליעזר לא אמר שאף בעמד עליו בדין יהא מיפר אלא בעשה בה מאמר ואם כן חכמים סוברים בדברי רב פנחס שאינן אלא בנשואה גמורה שנותנת דעתה לגמרי עליו אפילו ביתומה קטנה שנשאת לו כמו שהתבאר בנידה פרק דופן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה דבר שלא ביארנוהו: