מאירי על נדרים קמא

המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרים וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרים שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר אמר הר"ם הנדרים אשר נדרה בפני הארוס הראשון מפר אותם ארוס אחרון לפי שאינה ברשותה לפי שהיא ברשות אביה נשארת להיות נערה העיקר אצלנו אין הבעל מפר בקודמין וכאשר נכנסה לחופה ונתיחד בהפרת נדרים בעתיד ונתרוקנה רשות האב לא יוכל להפר הנדרים אשר עברו והיא ארוסה קודם שתנשא לפי שהוא אמנם יפר לה והיא ארוסה בשותפות האב כמו שקדם ומכאן תדעו שבעל מיפר בלא שמועה לפי שתראה בכאן יפר ואע"פ שהוא לא ידע השמועה ולא שמע על אי זה דבר נשבע וכן באר בתלמוד:

אמר המאירי נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון ר"ל ארוס אחרון מפירין נדריה אע"פ ששמע בהן הראשון שגרשה שארוס אחרון מפר בקודמין אף אותם שנראו לארוס ראשון הואיל ולא קיימם ומכל מקום דוקא נתגרשה ביומה שאם לא כן הרי שתיקת הבעל כל היום הקמה היא וכן אם לא שמע ארוס ראשון אף לאחר זמן מיפר לה האחרון עם האב כל שהוא יום שמעו של אב גם כן ולמדת שהארוס מפר בקודמין אפילו נראו לארוס ראשון אחר שלא קיימם או שלא שתק להם כל יום שמיעה זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה בגירושיה כגון זו שנתגרשה מן האירוסין ושהיא נערה ונשארה ברשות אביה הרי אביה וארוס אחרון מפירין נדריה אבל אב לחודיה לא הואיל ובשעת הנדר היו שתי רשויות שולטות עליה ושאף בשעת ההפרה יש עליה שתי רשויות גם כן:

דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר כל נדרים שנדרת משארסתיך עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין והוצרכו לכך מפני שאם נכנסה לרשות הבעל אינו יכול עוד להפר בקודמין וכן האב משיצאה מרשותו:

ומכאן אתה למד שנערה המאורסה אב ובעל מפירין בלא שמיעה אלא שאומרין דרך כלל אם נדרת כלום מופר ליכי וכן הדין בבעל באשתו ובאב בבתו הואיל ומכל מקום ראויים הם לשמיעה הא אם היה אחד מהם חרש אינו מיפר שכל שאינו ראוי לשמיעה שמיעה מעכבת בו ואע"פ שמשנתנו היה אפשר לפרשה בשמיעה כלומר שדרך תלמידי חכמים לחזר ולפשפש במעשה בנותיהן ואחר נדרים לבקר בשעה הסמוכה לנשואיהן וכן בארוס כדי שיפרו אם יש שם נדר ומכל מקום דוקא בשמיעה מכל מקום בגמרא שאלוה והעלו בה שבכלם כל הראוי לשמיעה אין שמיעה מעכבת בו ויכול להפר בסתם כלומר אם נדרת כלום מופר ליכי או כל נדרים שנדרת בתוך ביתי יהו מופרין ואין צריך שיאמרו כן ביום אחד שהרי אין כאן שמיעה שתגביל להם זמן אלא אב אומרה קודם שתצא מרשותו וארוס אומרה קודם שתכנס לרשותו וגדולי המחברים כתבו שאף הם מפירים שלא בפניה שאף שמיעתה או ידיעתה אינה מעכבת וכמו שהתבאר באחרון של קדושין כמו שכתבנו בפרק ראשון ח' ב' בשמועת דביתהו דרבינא ובחכם מיהא אם מתיר שלא בפני הנשאל אם לאו כבר ביארנוה שם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ברייתא זו שהזכרנו בסוגיא לסייע ממנה למה שכתבנו שארוס אחרון מפר אף בנדרים שנראו לראשון אע"פ שכבר כתבנו היוצא ממנה לענין פסק מ"מ צריך אתה להזהר בביאורה שיהו דברים שכתבנו מכוונים לדעת בית הלל וכל שכן שרוב מפרשים נתבלבלו בביאורה ובנסח שבה וגרסא שלנו ומה שאנו רגילין לפרש בה דרך קצרה על פי קצת דרכים שראינו בתוספות כך היא:

שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ומת לו לאחר זמן וכשמת נתרוקן הרשות של בעל לאב ונעשה לו כיום שמועה להפר ביומו חלקו של בעל אם לא נתארסה וכשנתארסה ביום מיתת הארוס ולא הפר לה האב בין מיתה לאירוסין אביה וארוס אחרון מפירין נדריה שאם לא נתארסה באותו היום היה לאב להפר וכל שלא הפר נתקיים אחר שנתרוקן רשות הבעל אצלו:

שמע בעלה ר"ל הארוס והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל ואחר שמת הבעל שמע האב וכבר נתארסה היא לאחר חוזר האב ומפר חלקו של בעל ר"ל של ארוס ראשון עם שלו ואע"פ שבברייתא לא הוזכר בה שנתארסה נגרר הוא אחר ראש השמועה שהוזכר בה שנתארסה ואמר עליה שאין צריך כאן להפרת ארוס אחרון ובית הלל אומרין שאין האב יכול להפר בזו אלא עם ארוס אחרון ובמאי פליגי בית שמאי סברי אף בנדרים שנראו לארוס ראשון נתרוקנה רשות לאב אף במקום ארוס הואיל והפר הראשון משום דבעל מיגז גייז ונשאר חלקו של אב בתקפו ומיפר לבדו ולבית הלל כל שנראו לראשון לא נתרוקנה רשות לאב במקום ארוס אע"פ שהפר הראשון שהפרתו מקלשת וגרע לו כחו של אב שלא להפר לבדו וזהו הסיוע שהביאו למה שכתבנו שארוס אחרון צריך בהפרת הנדר אף באותו שנראה לראשון ואין זו בריתא שהוזכרה למעלה שאמר עליה ר' נתן הן הן דברי בית שמאי וכו' דההיא בשמע אביה והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל וכמו שפרשנוה אבל זו בשמע הבעל על הדרך שפרשנו כך פרשוה בתוספות אלא שטרחו לפרשה בדרכים הרבה שאין לנו צורך בהם: