מאירי על נדרים קכח

העניות נולד מצוי הוא ופותחין בו וכמו שאמרו למטה אלו ידעת שיעני ועליך לפרנסו וכו' אבל המיתה אינה מצויה ואין פותחין בה וזהו שאמרו בסוגיא זו מאי טעמא דר' אליעזר כלומר דאמר פותחין בנולד דכתיב לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים וכו' ופי' הענין שמשה נדר ליתרו שישב עמו דכתיב ויואל משה לשבת את האיש ואין אלה אלא שבועה וסבת שבועתו מפני שהיה ירא לשוב למצרים וכשהגיע זמן הגאולה פתח לו הקב"ה במיתת שונאיו והמיתה נולד היא והקשו מזו לרבנן ואמרו ומי מתו והרי ידוע בקבלה שעל דתן ואבירם אמר כן שנאמר וירא שני אנשים עברים נצים וכן נאמר שם במתכונת הלבנים ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים ודעת התלמוד במלת נצבים שהם היו הפוגעים כלומר שאותם שהיו נצבים ר"ל בעזות ובקומה זקופה פגעו במשה ואהרן וכל שנאמר נצים ונצבים בתורה על אנשים ידועים אינם אלא על דתן ואבירם שנאמר עליהם ודתן ואבירם יצאו נצבים וכן אשר הצו על ה' וכל מקום לאו דוקא שהרי אינו כתוב במקום אחר בתורה אלא שמכל מקום למדנו על אותם האנשים שדתן ואבירם היו והם הם שהיו במחלקתו של קרח אלא ודאי לא מתו אלא שירדו מנכסיהם והעוני מצוי הוא וזה שהקשו בתלמוד המערב ולאו נולד הוא אמר ר' זירא העניות מצויה וכן שאלו שם והתהות לאו כנולד הוא אמר אילא אף התהות מצויה ומכל מקום יש גורסין כאן לרבנן מאי מתו שכבר מתו ר"ל בשעת הנדר ונדר טעות היה וזה שהביאו בה זו של ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים והביאוה בעני מדכתיב כי מתו וכו' קושיא היא דקא מקשין לתרויהו כלומר ומי מתו בין לרבנן בין לר' אליעזר והא אמר ר' יוחנן וכו' אלא שירדו מנכסיהם כלומר לר' אליעזר אחר הנדר ולרבנן בשעת הנדר והם סוברים שהעוני נולד שאינו מצוי הוא ומה שאמרו שמא יעני שכבר העני קאמר ואין הדברים כלום: