מאירי על נדרים יב

נסתפקו בסוגיא זו קידושין אם יש בהן יד אם לאו ור"ל ביד מוכיח שאלו ביד שאינו מוכיח כבר פירשנו למעלה בהרי את מקודשת שאינו כלום אלא ביד מוכיח שאלוה שלא נתבררה במקומה שהרי זה שהעמידוה בדאמר לי ר"ל הרי את מקודשת לי אין זה בכלל יד אלא קדושין גמורין ולא הוצרכה ללמדה אלא משום סיפא דהריני אישיך אינו כלום כמו שכתבנו למעלה וזהו שאמרו בסמוך והא מדקאמר ליה רב פפא לאביי במסכת קידושין אלמא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים אלמא דבמוכיחות מיהא סבירא ליה דהויין ידים ותירץ רב פפא למאי דקאמר שמואל אמרה ולהפליג בתמיהתו שאף בשאין מוכיחות הוא עושה אותם ידים למדת שאין השאלה אלא ביד מוכיח וענין השאלה אם מדמין אותה לנדרים אחר שעל ידיהם נאסרה לכל העולם כדבר הנדור או שמא לקנין בעלמא כשאר קנינים שאין בהם תורת יד כלל ובירר בה שאם נתן כסף לאשה בפני חברתה ואמר לה הרי את מקדשת לי ואמר לחברתה ואת נמי כגון שנתן לה כסף גם כן או שנתן לראשונה שוה שתי פרוטות ואמר לחברתה ואת נמי שזה פשוט שחברתה מקודשת כמוה אף בכסף שלה שהרי אשה נעשית שליח לחבירתה אף במקום שנעשית לה צרה כמו שהתבאר בשני של קדושין במשנת מעשה בחמש נשים ואין זה בכלל יד אלא קדושין גמורים אבל אם אמר לה ואת אע"פ שזהו יד מוכיח שהרי אין לדון בה דבר אחר אלא על צד רחוק שאם תאמר ואת חזאי קאמר ר"ל אף את תראי בקדושין של חברתיך צד רחוק הוא שלאיזה ענין הוא מזקיקה לראות וכן לא היה לומר ואת אלא את ומעתה יד מוכיח הוא ואף שלא בנתינת כסף אלא בכסף של חברתה כמו שפירשנו ולא עוד אלא שיש אומרים שאם נתן לה כסף אף ואת לחודיה קדושין גמורים הם ולא יד שאלו כן היאך נאמר דאת חזאי קאמר ואם כן מה ענין לנתינת הכסף בידה ואין השאלה אלא במתכוין לקדשה בכסף חברתה ולא נתברר השאלה ומחמירין בה לדונן בקדושי ספק וכן הסכימו בה כל הפוסקים הואיל ואיסור תורה הוא ומכל מקום לא כקדושין גמורים להפקיע קדושי שני שאע"פ שידים מוכיחות הויין ידים בכל מקום כגון בנדרים וחרמין השבועות וגיטין בנזירות משום דכתיבי גביה ונדרים איתקוש לנזירות וחרמין בכלל נדרים הם ושבועות ממין נדרים הם וכן שבדבור בעלמא הם נעשין אבל קדושין לא ממין דברים אלו הן וכן שאינן בדבור בעלמא אלא במעשה שעמהם הן כסף הן שטר הן ביאה ואע"פ שקדושין מגט מיהא איכא למילף פירשו בתוספות דדילמא שאני גט שנתינת הגט הוא מעשה גמור ועיקר מוכיח ואף בקדושין כן כל שנתן לה כסף גם כן וכדעת שכתבנו אבל כל שהוא מכוין לקדשה בכסף שנתן לחבירתה אין כאן אלא דבור בעלמא ויש מתרצין שבגיטין אין יד בעיקר הגירושין שהרי עיקר לשון הגירושין הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם ולדברי הכל אם אמר הרי את לכל אדם אינו כלום אלא שעיקר המחלקת אם אנו מצריכים הוכח גמור בעיקר המעשה אבל בעיקר הלשון לא נחלקו אבל שאלת הקדושין פירושה אם יש יד בעיקר הלשון אם לאו ודוחק הוא:

אף בפאה נסתפקו בסוגיא זו גם כן אם יש לה יד אם לאו ואף זו דוקא שאלוה ביד מוכיח שידים שאין מוכיחות אינן ידים בשום מקום אלא ביד מוכיח שאלוה אם מאחר שהוקשה לקרבנות לבל תאחר כמו שדרשו מעמך זו שכחה ופאה מה קרבנות יש להם יד ר"ל נדרי קרבנות והם הנדרים המביאין לידי קרבן כגון נזירות אף פאה יש לה יד או שמא לבל תאחר לבד הוקשה ואע"פ שאין היקש למחצה כמו שנאמר בסוגיא זו ולא גזירה שוה למחצה כמו שנאמר בפרק איזהו מקומן זו אינה היקש גמור הואיל ולא נכתבה פאה במקרא להדיא וביררו בה שאם אמר ערוגה זו פאה וחזר ואמר והא נמי או וזו גם כן פאה גמורה היא אפילו עשה כן מכל השדה שהרי אלו רצה לעשות כל שדהו פאה רשאי והרי כלו פאה אבל אם אמר והא או וזו ולא אמר נמי או גם כן ולא נתבררה והואיל ומן התורה היא מחמירין בה: