מאירי על נזיר צט

כזית נבלה שנימוח ונעשה ליחה ונתקרשה אף על פי שלענין מת נידון כבשר כמו שביארנו בכזית נצל בדין נבלה אינו כן שהדבר ידוע שבשר נבלה שהוא סרוח מעיקרו ר"ל קודם שנתנבלה לא ירדה תורת נבלה עליו אפילו ראוי לכלב הואיל ואינה ראויה לגר אפילו לטמא טומאת אוכלין ומשקין שהיא טומאה קלה אבל אם כשנתנבלה ראויה לגר אף על פי שנפסלה ממאכל אדם הרי היא בטומאתה אף לטמא אדם וכלים במגע ובמשא עד שתפסל מלאכל הכלב והנצל ענינו שהבאיש ונעשה ליחה ונתקרשה בחיי הבהמה ולא ירדה עליו תורת נבלה ומתוך כך אין נצל לבהמה אף על פי שראוי לכלב וגדולי המחברים דנוה בספק בנבלת בהמה אלא שבנבלת העוף החליטו שהוא טהור:

בהמה טהורה אין חלב שלה מטמא משום נבלה שנאמר וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה וכו' מי שאיסורו משום נבלה וכו' אבל הטמאה חלבה כבשרה וכן בנבלת עוף טהור מעתה לקח חלב נבלת טמאה או של נבלת עוף טהור והמחהו באור וגמעו הרי זה טמא כאוכל מבשרה שהשתיה בכל מקום בכלל אכילה אבל אם המחהו בחמה טהור מפני שהסריחו בחמה עד שנפסל מאכילת הכלב:

הנצוק אינו חבור לטומאה ר"ל שאם עירה משקין טהורים מכלי לכלי שבו משקין טמאים מה שבעליון טהור כשהיה שאין חבור הנצוק חבור לענין טומאה ומ"מ התבאר במסכת מכשירין בענין זה שלא נאמר' אלא בשעירה חם לתוך חם או צונן לתוך צונן אבל מצונן לחם טמא שזיעת החמים הטמאה עולה כתימרות של עשן ומתערבת דרך העמוד במים שבכלי העליון הא כל חם לתוך חם או חם לתוך צונן או צונן לתוך צונן טהור ומ"מ אף זו לא בכל המשקין כן אלא שיש מהם שהם עבים עד שמתוך עובי סולדין לאחוריהם ר"ל כשקלוח הנצוק פוסק יוצא ריר כמין חוט שמחבר העמוד העבה למשקין התחתונים ואותו חוט מתכווץ ונסוג לאחוריו ונבלע בתוך העמוד העבה החוזר לתוך הכלי ונמצא אותה טפה המחברת הטהור והטמא יחדו חוזרת לתוך הכלי העליון וכל שהוא מטמא בצירוף חבור הנצוק וממין זה דבש הזיפים והוא דבש חשוב ביותר ועבה ונקרא דבש הזיפים על שם שמתוך יקרו וחשיבותו ועביו מזייפין אותו בסלת ושאר דברים כיוצא בו וכן הצפחת והוא מאכל עבה עשוי מקמח ודבש אבל המקפה הן שהיא של גריסין והם חצאי הפולים מוסרי הקלפות הן שהיא של פול והם של פולים שלמים עם הקלפות אף על פי שהם עבות מ"מ אין בהם רירים שיבלעו בתוך העמוד החוזר ומשנפסק נושרין טיפין עד שאין טיפת ראש העמוד חוזרת לכלי העליון ואין צריך לומר בשאר מיני האוכלין העבים כגון תבשיל של עדשים העבה וכיוצא בו שאין נצוק לאוכלין ולא שאלוה כאן אלא שהיו מספקין אם הזכירו חכמים דבש וצפחת דוקא ומשום רירי ושדברי בית שמאי באו להוסיף עליהן או שמא מתוך שהם עבים והוא הדין לכל מאכל עבה אלא שיהו בית שמאי סבורים עליהם שבדוקא אמרוה ולענין פסק ודאי בית שמאי לא היו טועים בדברי חכמים ולהוסיף באו ורבנן דבש וצפחת דוקא מצד העובי ומצד ריר שלו ולענין ביאור זה שהיו סבורים להביאה ממה שאמרו בית שמאי אף מקפה וכו' מפני שהם סולדים וכו' ר"ל על ידי רירים אלמא דטעמא דרבנן נמי הכי הוא אלא שסוברין במקפה שאין בה רירים ודחאוה דרך סוגיא דילמא התם ר"ל טעמא דבית שמאי ודאי מדנקט לישנא דסולדין לאחוריהם משום רירי הכא ר"ל טעמא דתנא קמא משום דסמיכי והוא הדין לכל תבשיל עבה ואין גורסין הכא דסמיכי לא אלא הכא משום דסמיכי: