מאירי על נזיר ח

כבר ביארנו בראשון של נדרים שאין מתפיסין אלא בדבר הנדור אבל כל שהתפיס בדבר האסור מצד עצמו אינו כלום וכן ביארנו שם שהבכור הואיל וקדושתו מרחם אע"פ שמכל מקום מצוה להקדישו ר"ל שיפרישנו ויאמר הרי זה קדש וכדכתיב הזכר תקדיש הואיל ומכל מקום קדושתו מרחם ואע"פ שאין הוא מקדישו קדוש הוא מאליו ואינו קרוי דבר הנדור אלא דבר האסור מצד עצמו ואם התפיס בו ואמר הרי עלי חתיכה זו כבכור לא אמר כלום כמו שביארנו שם בארכה אבל המתפיס בחטאת ואשם אע"פ שאין באים בנדר ונדבה אלא על חטא מתפיסין בהן שדבר הנדור הן הואיל ועל כל פנים צריך הוא להפריש ולקדש ולומר זו חטאתי וזה אשמי והוא שאמרו כאן שהם נתפסין בנדר כמו שביארנו שם גם כן ולענין ביאור זה שאמרו כאן דכלי עלמא בעינן דבר הנידר פירושו על ר' יעקב ור' יוסי הנזכרים בשמועת הבכור ואמר שכלם מודים שלדבר הנדור אנו צריכים ואינו חוזר כלל על ר' יהודה ור' שמעון הנזכרים בשמועת נזיר שמשון לומר שלדעת ר' יהודה התפסתו התפסה והוא נזיר ולר' שמעון הואיל ושמשון לא היה נדור אלא שמאמר המלאך עשאו נזיר אין התפסה שבו כלום שאותה מחלוקת ודאי במקומה עומדת והלכה כר' יהודה ושמא תאמר ומאחר שאין שמשון נדור ואין התפסה אלא בדבר הנדור היאך התפסתו כלום ועוד דהא ר' יהודה גופיה בעי התפסה בדבר הנדור כדאיתא בשני של נדרים במשנת האומר תרומה בגליל נראין הדברים שמכל מקום הואיל ואין נזירות בלא נדר ואף של שמשון נזירותו מפי המלאך הוא לא יצא מכלל שאר נזירים לגמרי והוה ליה כדבר הנדור אי נמי דכלי עלמא דקאמר אכלהו קאי כלומר דכולי עלמא בענין דבר הנדור ושמשון נמי דבר הנדור הוא ובבכור הוא דפליגי ולא חש לאדכורי דנזיר שמשון נדר הוא משום דפשיטא היא ויש מחזקים פירוש זה לומר שהמלאך צוה למנוח שיצוה לבנו לקבל עליו נזירות או שידירהו הוא בנזיר וכדתנן מדיר אדם את בנו בנזיר ואין צרך בכך ולא עוד אלא שאין נראה כן שהרי זו היא שהקשו למטה ושמשון לאו נזיר הוא והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער כלומר שיקבל עליו נזירות זו מצד עצמו או שידירהו אביו ותירץ מלאך הוא דקאמר ולעולם לא יצאה נזירות מפיו ולא מפי אביו עליו אלא שעיקר הדברים שהדרת המלאך עליו הדרה היא לר' יהודה שהלכה כמותו ומה שנתגלגל כאן בשמעון הצדיק שאמר מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד וכו' כבר ביארנו הענין כהלכתו בראשון של נדרים: