מאירי על נזיר עג

איסור שנתערב בהיתר שאינו מינו ונימוח ונתן טעם בהיתר אם יש בו מן האיסור כזית בכדי אכילת פרס כל האוכל מאותו תבשיל אכילת פרס לוקה וזהו טעמו וממשו וכרת מיהא אין בו אף באיסורי כרת כגון חלב שאין כרת באיסור שעל ידי תערובת ואם אין בו מן האיסור כזית בכדי אכילת פרס אין כאן מלקות שטעמו ולא ממשו הוא אבל אסור הוא מן התורה זהו טעם כעיקר הנזכר בכל התלמוד וממין זה נזיר ששרה פתו ביין ונתן היין טעם בה ויש ביין בכדי רביעית או בכדי כזית אם היה קרוש אלא שאינו בכדי אכילת פרס שאסור אלא שאינו לוקה ואם בכדי אכילת פרס לוקה וכל שכן בשאר איסורין אף של חייבי לאוין והוא שאמרו ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם אלא שלשים או כמה שפירש ואין איסורו איסור הנאה שהרי מערבין לנזיר ביין ויש היתר לאיסורו ר"ל שכשנדר בנזירות לא עשה שום איסור כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן שהרי אף הזריעה בעבירה לא כל שכן והוא הדין לערלה בשתים והן שפירותיה באיסור עולם ואיסורן איסור הנאה ומ"מ אין עבירה בנטיעתם ומעתה כל שכן באיסורי כרת כגון חלב ודם וכיוצא בו:

לענין ביאור טעם כעיקר שכתבנו שאיסורו מן התורה יצא לנו ממקרא האמור בנזיר ר"ל וכל משרת ר"ל ששרה פתו ביין שאין בו ממש האיסור ומה שהעמידוהו להיתר מצטרף לאיסור דוקא לר' עקיבא שהיה סובר כן ר"ל שהיתר מצטרף לאיסור בנזיר אבל לדעת חכמים אין היתר מצטרף לאיסור וכל משרת לא בא אלא לטעם כעיקר והוא ששאל אביי בסוגיא זו והאי משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא והא ליתן טעם כעיקר אתא ומ"מ תמהו עליו דמעיקרא הוה מהדר לאותובי אדרב דימי ולמימר דהיתר מצטרף לאיסור אף בשאר איסורין והשתא אתי למעוטיה אף מנזיר ותירץ דבתר דשני ליה רב דימי כל תיובתיה חזר לומר שאף באיסור נזיר לא יצטרף והאי משרת הא אפיקתיה לטעם כעיקר ותירץ שלא אמרו לדרוש כל משרת להיתר מצטרף וכו' אלא לר' עקיבא דקאמר הכי הא לרבנן לטעם כעיקר אתא ושאל לרבי עקיבא טעם כעיקר מנא ליה ואף על גב דאי היתר מצטרף לאיסור כל שכן שהטעם כעיקר מ"מ אי לית ליה קרא לטעם כעיקר אנא אמינא דמשרת לטעם כעיקר ובפרק אלו עוברין הביאוהו מבשר בחלב ולא קמה ומשום הכי לא אייתיוה בסוגיא זו ואפקה מגיעולי גוים דקדירה בת יומא דאין כאן אלא פליטה וטעם בלא ממשות ואסרה הואיל ומ"מ לשבח הוא אבל לרבנן חדוש הוא שאף בת יומא אי אפשר דלא פגמה פורתא וכל נותן טעם לפגם היה ראוי להתיר כדגמרינן מנבלה דבעינן ראויה לגר והוצרכו להוציאה ממשרת ולרבי עקיבא מיהא שאלו ליליף שאר איסורין מנזיר להיות היתר מצטרף בכלן לאיסור ותירץ בה משום דחטאת ונזיר שני כתובין וכו' וענין חטאת הוא שנאמר בו כל הנוגע בבשרה יקדש ר"ל כל הבשר הנוגע בה על ידי בליעה יקדש להיות כמוה ר"ל שכל חתיכת חולין שבלעה מבשר חטאת תהא אף אותו מקום הבליעה כדין קדשים אם פסולה היא כגון חתיכת חולין בשל קדש או קדש בקדש אלא שהיתה הפולטת פסולה תפסל אף הבלועה הימנה ואם כשרה יאכל כחמור שבה שאם בלעה שלמים מחטאת תאכל אף של שלמים כחטאת ליום ולילה לפנים מן הקלעים וכן הלכה והוא מפרשה אף כשמקום המגע מועט עד שאין לשער בו כזית בליעה אלא שטעמה נבלע שם שלא בפזור ומצטרף של היתר עמו להשלימו ואף רבנן מודו בהא ואף ברוב היתר ומ"מ לא נאסר אלא מקום הבלע וכמו שאמרו הא כיצד נוטל מקום הבלע ומה שאמרו ורבנן מיצרך צריכי לטעמיה דר' עקיבא קאמרי כלומר לדידן אף בנזיר לא ומחטאת לא גמרינן דנזיר מקדשים לא ילפינן אלא לדידך אודי מיהא דלאו שני כתובים הם ור' עקיבא אמר לך דקדשים ודאי הוו מצי למילף מנזיר דאין לומר כלל דחמיר איסורו טפי מקדשים:

מדברינו למדת שטעם כעיקר נאמר בכזית איסור שנבלע בהיתר ואין בו כזית בכדי אכילת פרס והיתר מצטרף לאיסור נאמר בפחות מכזית איסור בעין שהשלימו בהיתר או שהאיסור אינו בעין אלא שלא נבלע בו על ידי רוטב ר"ל בבשול שהרוטב מוליך האיסור ומפזרו אלא שנבלע בו על ידי מגע חם בחם והטעם צרור ומונח כאלו הוא בעין שמקום מגעו בלע הרבה מן האיסור ואף על פי שהיו סבורין לגלגלה במקפה של חולין ושום ושמן של תרומה בזה מצד שהשום והשמן ניכרין הם וטעמן בעצמן או שהם מתבלין וטעמן יתר הרבה או שהיה הדבר הנבלע ממנו מועט שאינו אלא כשיעור השלמת השיעור וטעם האיסור מרובה בו והוא שאמרו עליו היתר מצטרף לאיסור בבת אחת והיתר מצטרף לאיסור כשאינו בעין קרוב הוא לענין טעם כעיקר אלא שטעם כעיקר בא מכח איסור שלם ונתפזר והיתר מצטרף לאיסור מכח איסור חסר אלא שהוא בעין או צרור ומונח וטעם איסור שבו גדול מאותו של טעם כעיקר ובחטאת נאסר אף בבא מכח איסור חסר לדברי הכל ולדעתנו אף ברוב היתר והוא שלפעמים הזכירו בחטאת טעם כעיקר ופעמים מזכירין בה היתר מצטרף לאיסור ותדע שיש בהלכה זו הרבה דברים שיש לדון עליהם וכן יש בה בקצת ספרים נסחאות הרבה שלא רמזנו עליהם ממני שאינן כדאי וכבר הארכנו בענינה ובביאורה בכדי הצורך בשלישי של פסחים: