מאירי על נזיר עא

כבר ידעת שהמקטיר שאור למזבח לוקה בין שהקטירו בעצמו בין על ידי תערובת כגון שנתערב עם פתיתין של מצת מנחה ולא ניכר איזהו של חמץ ואיזהו של מצה ובלבד שיהא בשאור כזית שאין הקטרה למלקות בפחות מכזית אלא שאם נפל ממנו לתוך הנקטרת נפסלה שאוסרין הן בכל שהו וזה שאמרו כאן אף שאור בבל תקטירו ושאל בה כמאן כר' אליעזר דדריש כל ר"ל בענין חמץ בפסח ללקות על עירובו אי הכי לענין חמץ בפסח נמי נימא הכי ותירץ אין הכי נמי אלא שהוא תופסה בשאור לאפוקי מדאביי דמחייב בהקטרה בפחות מכזית אף בלא צירוף היתר וקמ"ל דאין הקטרה בפחות מכזית ולהכי מצריכינן עלה צירוף היתר ולענין פסק מיהא אין הקטרה למלקות בפחות מכזית וכן הלכה שאף צירוף היתר אין מועיל בו אף על פי שבקצת דברים שבקדשים היתר מצטרף לאיסור לדעת קצת כמו שביארנו:

המקפה ר"ל תבשיל עבה והוא של תרומה והשום והשמן הנתונין בו לתבל הן של חולין ונגע טבול יום במקצתה אף על פי שטבול יום אינו פוסל בחולין אלא בתרומה בזו פסל את הכל שהמקפה עיקר ואם המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה לא פסל אלא מקום מגעו הא מקום מגעו פסל אפילו נגע בחולין כגון שהיו השום והשמן ניכרים ושאלו בה מה טעם שאם מצד שיש בהם טעם התרומה אין הטעם עושה כלום לטומאה אלא לאיסורין ופירשוה הואיל וזר לוקה עליה בכזית והיו סבורים לפרש באכילת כזית בין שניהם ר"ל התרומה והחולין וזו אינה שהרי אין היתר מצטרף לאיסור אלא לא נאמרה אלא כשיש שם שום ושמן כל כך שכל אכילת פרס שבמקפה יש בה כזית שום ושמן ופי' הדברים הואיל וזה לוקה עליו באכילת כזית תרומה בכדי אכילת פרס של מקפה וכזית בכדי אכילת פרס דאוריתא שלא אמרו מדאוריתא חד בתרי בטיל אלא במין במינו שאין בו טעם ואף על פי שנחלקו חכמים על רבי אליעזר שלא ללקות בכותח הבבלי שאני כותח הבבלי שאין דרכו אלא בטבול והוא הקרוי כאן מישטר שטר ואי אפשר לאכול ממנו כזית בכדי אכילת פרס ואם תמצא לומר שאכלו בעין והוא הקרוי כאן מישרף שריף מלשון שורפה חיה בטלה דעתו אצל כל אדם ואינה אכילה המחייבת ושמא תאמר והרי תרומת השום מיהא אינה אלא מדרבנן והיאך אמרו שזר לוקה עליו פירשו בתוספות דלוקה דקאמר אשמן קא מהדר ואם תמצא לומר דאשום קא מהדר אף אתה מפרש דלוקה מדרבנן והואיל ומ"מ ודאי הוא החמירו בה: