מאירי על נזיר ו

האומר ימין שלא אוכל ככר זה או שאוכלנו שמאל שאוכל ככר זה או שלא אוכלנו אם בהזכרת השם לדעת גדולי המחברים או אף בלא הזכרת השם ולשיטת שאר מפרשים על הדרך שביארנו בשבועות ובנדרים הרי זו שבועה שלא נתכוון אלא על ימין ושמאל הרמוזה בשם ית' שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו והוא רמז על השמאל וכמו שרמוז במה שאמרו מנין שהב"ה מניח תפילין שנאמר ובזרוע עוזו:

כבר ביארנו בשלישי של שבועות ששבועת בטוי אינה חלה על בטול מצות עשה אלא בכולל אבל הנדר חל על המצוה כברשות כיצד אמר שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה משום שבועת שוא ואוכל מצה בלילי הפסח שאין שבועת בטוי חלה לבטל את המצוה ומכל מקום אם אמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה אף בלילי הפסח ששבועת בטוי חלה על בטול מצות עשה כל שנעשית השבועה בכולל ונדר חל על המצוה אף בפורט ר"ל שאם אמר קנם מצת הפסח עלי אסור לאכול מצה בלילי הפסח וכבר ביארנו שם שלא הנדר והשבועה גורמים כך אלא הלשון שלשון שבועה הוא איסור עצמו על החפץ ר"ל שבועה שלא אעשה דבר זה והרי הוא משועבד לאותו דבר ואין בידו להפקיע אבל הנדר הוא לשון איסור החפץ על עצמו ר"ל קנם דבר זה עלי והואיל ואסר הדבר על עצמו אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ומעתה אם היפך ואמר שבועה בלשון נדר כגון שאמר אכילת מצת מצוה עלי בשבועה אסור במצת מצוה ואם אמר נדר בלשון שבועה כגון שאמר קנם עלי שלא אוכל מצת מצוה חייב לאכלה אלא שכל נדר שהוא בלשון שבועה או שבועה שהיא בלשון נדר אין בו אלא איסור סופרים לדעתנו שם כמו שביארנו שם וכן למדת ממה שכתבנו שם שהנזירות אע"פ שהוא בכלל הנדרים לענין זה איסור עצמו על החפץ הוא ואינו חל על ביטול דבר מצוה אלא בכולל שכשהוא אומר הריני נזיר הרי הוא כאומר שלא אשתה יין ושלא אוכל ענבים ואם כן אינו חל על בטול דבר מצוה אלא מדין כולל ר"ל שאם נשבע לשתות יין היום שנמצאת שתיית יין היום מצוה עליו וחזר ואמר הריני נזיר לא היה חל נזירותו על אותו הכוס הראוי לו מצד שבועתו אלמלא שנזירותו כולל יין וענבים וחרצן וכן למדת משם שכל שאנו אומרים שאין שבועה חלה על דבר מצוה לא סוף דבר במצוה שנתחייב עליה מסיני אלא אף כשחדש הוא חיובה על עצמו הדין כן ר"ל כגון שנשבע לעשות איזה דבר שאין שבועה אחרת חלה לבטלה שמשנשבע על הראשונה לעשותה הרי היא עליו חיוב מסיני ששבועתו עשאתה מחוייבת עליו מסיני וכן למדת משם שאם נשבע לבטל מצות עשה של סופרים כגון מקרא מגלה ונר חנוכה חלה עליו אף בפורט ואין מותר לו לעבור על שבועתו לקיים את המצוה עד שישאל על שבועתו:

ודברים אלו אין בהם פקפוק אלא שמכל מקום אתה צריך לידע שיש בסוגיא זו דברים המראים הפך הדברים ומתוך כך אני צריך להעירך בביאורם והוא שזה שאמרו במשנתנו בהריני נזיר מן החרצן שהוא נזיר לכל אמרו עליה בסוגיא זו מתניתין דלא כרבי שמעון דאמר אינו חייב עד שיזיר מכלן ומדכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין וכו' ותנא דמתניתין מייתי לה מדכתיב מיין ושכר יזיר כלומר אפילו לא הזיר אלא מאחד מן הדברים הנוהגים בנזיר כגון יין או שכר הרי הוא נזיר לכל ואמר ר' שמעון ההוא מיבעי ליה לאסור מצד נזירותו יין מצוה כיין הרשות ושאלו בה מאי היא אלימא קידושא ואבדלתא ויש גירסא בקצת ספרים הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא ובעלי גירסא זו סוברים שאין שבועה חלה לבטל מצות עשה אף בכולל שלא כדעת הירושלמי שכתבנו בשלישי של שבועות ושהביאוהו גדולי הפוסקים בסוף הלכות פסחים וכדעת קצת מפרשים שעשאוהו חולק על תלמוד שלנו כמו שביארנו שם ומתוך כך שאלו כאן לדעתם מאי היא כלומר איזהו יין של מצוה זה שאתה בא לאסרו מצד הנזירות אילימא קידושא ואבדלתא והרי מושבע ועומד הוא עליו כלומר והיאך נזירות חל עליו שאע"פ שנדר חל על דבר מצוה אף בפורט דוקא באומר קנם עלי דבר זה אבל בנזירות לענין זה הרי הוא כשבועה שהרי הנזירות איסור עצמו על החפץ הוא והם סוברים שהיין בקדוש והבדלה תורה היא וממה שכתוב זכור את יום וכו' ודרשו בו זכרהו על היין וכו' ותירץ דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר וחיילא עליה נזירות בכולל ופירשו בה גדולי הרבנים שאין זה בכלל מושבע מהר סיני לומר שלא לחול עליו נזירות מדין כולל אחר שהוא הוא שחידש חיובו על עצמו ועיקר האיסור לא מסיני בא ולא מהר חורב הופיע וכיוצא בזה נזירות חלה עליו מדין כולל ואלו ודאי דברים מתמיהים הם שבודאי ממצות סיני הוא לקיים שבועתו ואם אין הנזירות חל לבטל את המצוה משאר המצות אף שנשבע עליו מצוה היא שהרי נשבע לעשות דבר ואחר כך נשבע שלא לעשותו אין שבועה שניה כלום ועוד שהרי כשהוא שואל והרי מושבע ועומד הוא והיאך נזירות חלה עליו אדרבה היה לו להשיב משום הא איצטריך קרא דאי לאו דמושבע מהר סיני הוא קרא למה לי למיחל נזירות עליה אלא שאפשר שפשוט היה לו שלא בא המקרא לבטל מצות סיני:

ומכל מקום אחרוני הרבנים מצאו בה גירסא מיושרת שבה מתקיים כל מה שכתבנו ודרך נסחתם ופירושם כך הוא מאי היא כלומר היאך אתה מוצא יין מצוה שאתה בא לאסרו מצד הנזירות מכח מקרא זה אילימא קידושא ואבדלתא וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא כלומר שנצטרך מקרא באיסורו והלא יין לקדוש והבדלה אינה תורה ועוד שהרי רשאי לקדש על הפת ולהבדיל על כל שהוא חמר מדינה וכן שראוי הוא לקדש ולהבדיל ויטעום אחר אלא דאמר שבועה שאשתה שנעשה איסור עליו מן התורה והנזירות חלה עליו מדין כולל אע"פ שהוא איסור עצמו על החפץ ועדיין יש כאן מקום עיון לענין מה הוצרכנו בה למקרא והרי אף שבועה חלה בכולל לבטול מצות עשה לדעתנו כמו שביארנו בשלישי של שבועות פירשו מגדולי קדמונינו שבנרבונה שמא הייתי אומר הואיל והותר בנזיר מכלל טומאה למת מצוה אף יין יותר מכללו ליין מצוה וכמו שמצינו מ"ד א' שהיו סבורים להביאה בקל וחומר ומה טומאה שסותרה הותר מכללו למצוה יין שאפי' עבר ושתה אינו סותר אינו דין שיותר מכללו לפיכך הוצרך בו מקרא להחזירו לדין שבועה לאסרו מדין כולל או שמא לימדה הכתוב בנזירות וממנו למדנוה לשבועה הואיל ואף הנזירות איסור עצמו על החפץ הוא: