מאירי על נזיר נט

המשנה השביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומים לנזירותו ומת ואמר הרי אני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא אמר ר' יוסי הרי אלו יפלו לנדבה שאין זה מגלח על נזירות אביו ואי זה הוא שהוא מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת זהו שהוא מגלח על נזירות אביו אמר הר"ם פי' זה שאמר ר' יוסי שהוא מגלח על נזירות אביו הוא גם כן אופן אמתי וכאשר הניח וקדם אחד מהם וגלח על נזירות אביו זכה וכן אם נדר על תנאי שיביא קרבנות אביו כאשר גלח וזה הדין גם כן אין לו התלות בפסוק זולת הקבלה והוא אמרם הלכה היא בנזיר ואין הלכה כר' יוסי:

אמר המאירי האיש מגלח על נזירות אביו ר"ל שאם היה אביו נזיר והפריש מעות לצורך קרבנותיו ועדיין הם סתומים ומת ואמר זה הריני נזיר על מנת שאהא רשאי להביא קרבנותי ממעות שהפריש אבא לקרבנותיו ואפטר בכך רשאי אבל אשה אינה מגלחת על דרך זה על נזירות אביה שהלכה היא בנזיר אבל אשה לא אפילו במקום שאין בן שלא באה הלכה על היורש אלא על הבן ובמשנה זו אמר שאף הבן דוקא בדרך שהזכרנו אבל אם היו הוא ואביו נזירים והפריש האב מעות סתומין לנזירותו ומת אינו מגלח על נזירות אביו הואיל ואף הוא היה נזיר אלא יפלו לנדבה לדעת ר' יוסי שאין הענין אלא כשהיה האב לבד נזיר על הדרך שביארנו ומ"מ אין הלכה כר' יוסי אלא כל אחד מהם מגלח על נזירות אביו כשהוא אומר כן הא אם לא אמר כן יפלו לנדבה וכן אם היו המעות המפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח ושל עולה יביא לעולה ושל שלמים לשלמים וכן אם הפריש בהמות תמימות חטאת תמות ועולה תקרב עולה ושלמים שלמים ויש גורסים משנתנו בהפך שלדעת ר' יוסי כשהיה הוא ואביו נזיר מגלח ובאב לבד נזיר אינו מגלח ולענין פסק אין לנו שהרי אין הלכה כר' יוסי אלא כרבנן דפליגי עליה כדאיתא בגמרא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: