מאירי על נזיר טו

מי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך למדדו ומצאו שנגנב או שאבד אין זה נזיר כלל שספק נזירות להקל אמר הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה שס"ה נזירות של ל' ל' שהם שלשים שנה אמר כימות החמה הרי הוא נזיר נזירות אחת שס"ה יום ואם הזכיר ימות הלבנה או ימות השנה מונה מנין שנות הלבנה כמנין ימות הלבנה או כמנין ימות השנה כדינו וכימות שנת הלבנה או כימות השנה כדינו הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ ר"ל שבילים קטנים שעושין בקיץ להלך בין הגנות והם מרובים ויש מפרשים שבילים קטנים שמיבשי התאנים עושים בין הקציעות כדי שיהיו מהלכין בנתים ולא יהו נדרסות ברגל וכעין זה מה שאמרו במסכת שבת הילקטי קטנה היתה בין שני בתים וכן אם אמר כמנין שבילי שמטה שהשבילין מרובין בשדות מתוך שהם הפקר מונה נזירות חלוקות של ל' ל' כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבילי שמטה:

אף על פי שזהו היוצא משמועה זו דרך פסק מתוך שיש קצת דברים בסוגיא מבולבלים אני רואה להעירך מעט בביאורה והוא שזה שביארנו במשנתנו במלא החבית ומלא הקופה שאם אמר סתם נזרתי רואין אותה כאלו מלאה חרדל שאלו בה בסוגיה זו וניחזייה כאלו מלאה דלועין וימנה נזירות חלוקות כמנין הדלועין שהיא מתמלאת בהם לבד והוא הדין שיהא יכול לתלות בגוף אחד שימלא החבית או הקופה ולא יהא נזיר אלא ל' ותירצה משום דספק נזירות להחמיר וכר' שמעון דאמר אדם מכניס עצמו לספיקות להיות דעתו להחמיר אף על הספק שספק נזירות להחמיר אע"פ שכל שאנו באים להחמיר בספק נזירות נעשה הספק חמור מן הודאי כגון זו שאלו אמר הריני נזיר כחרדל שבחבית היה דינו כשער ראשו והיה נזיר לעולם נזירות חלוקות ומגלח מל' לל' ועכשו כשהוא בספק מחמירין בו לנזירות אחת של עולם שלא לגלח לעולם אלא להקל משנים עשר חדש לשנים עשר חדש וכמו שמצינו לו בהריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב שהוא נזיר מספק לדעת ר' שמעון ואלו היה נזיר ודאי לא היה נזיר אלא נזירות אחת של ל' יום ולסוף ל' מגלח ומביא קרבן ונאכל ומותר ביין וכשהוא נזיר מספק אינו מגלח שאין גלוח אלא על הקרבנות והרי אין יכול להביא אשמו על הספק ואפי' בתנאי שאם אינו נזיר יהא קרבן נדבה שאין תנאי בחטאת ואשם הואיל ואינם באים נדבה ואע"פ שאמרו אם גלח על אחד משלשתן יצא ואם כן יביא שלמים ועולה בתנאי ויגלח עליהם לא אמרוה אלא בדיעבד וכן שמכל מקום אינו יכול לגלח כל הראש שהרי הקפת כל הראש שמה הקפה לאיסור פיאות אלא שבנזיר ודאי התירה הכתוב הא בספק לא ומתוך כך נאסר ביין ואם תאמר יאמר אם איני נזיר חובה הריני נזיר נדבה ויביא כל קרבנותיו שהרי על כל פנים נזיר הוא באי זה צד מ"מ זו קבלת נזירות אחרת היא ואינו מצויה אי נמי נפקא מינה לנטמא קודם שיספיק לומר כן ואינו יכול להביא קרבן טומאה שמא אינו נזיר ואם היה ודאי היה מביא:

ורבי יוחנן אמר דמתניתין אפי' לר' יהודה אתיא דאע"ג דבכרי אמר ר' יהודה אינו נזיר שספק נזירות להקל התם דלא נחית לנזירות שהרי יש בו צד שאינו נזיר כלל והוא אם אין בכרי כשיעור אומד שלו אבל זו שבמשנתנו כבר ירד לנזירות מיהא לשיעור הקשואים וכיון דנחת ליה במאי פקע מיניה הואיל ולא נתברר מנינו והדר קא בעי לר' יהודה ליחזייה כמלאה קשואין למנות נזיריות חלוקות ומאחר שכשישלימו נזירות של מנין הקשואים לא נחית לנזירות דהא כל נזירות ונזירות נזירות באפי נפשיה הוא ונאמר ספק נזירות להקל ולא יכנס עוד לנזירות ותירץ דר' יהודה סבר לה כר' דקסבר בשער ראשי דנזירות אריכתא היא ואף הכא לר' יהודה נזירות אריכתא הוא קביל עליה וכל שהשלים זמנו למנין הקשואים יש לו להשלימו כמנין חרדל הואיל ונחת לנזירות ומקשה ומי סבר לה כרבי והא פליג בהריני נזיר כמנין ימות החמה וכדפרישנא במתניתין וכן שבהריני נזיר כמנין הילקטי קיץ סבר ר' יהודה דנזירות חלוקות הם מדקאמר מנין ואלו רבי לא שני ליה כלל בין שאמר כמנין לשלא אמר כמנין ותירץ לו דר' יהודה סבר לה כותיה בחדא דחד נזירות קביל עליה בשער ראשי ובמלא חבית ופליג עליה בימות החמה ובהילקטי קיץ דשני ליה בין מנין לאין מנין וזו שהוזכרה כאן בהריני נזיר כל ימי חיי או כל ימי עולם שהוא נזיר עולם ובנזיר לזמן קצוב אפי' לאלף שנים שהוא נזיר לעולם כבר ביארנו ענינה למעלה במשנה השניה: