מאירי על נזיר קכח

נזיר ועושה פסח שנטמאו בטומאת מת טומאה ודאית והזה שלישי ושביעי וטבלו ואחר כך נטמאו בטומאת התהום ועשה זה את פסחו והנזיר גלח והביא קרבנות טומאה ומנה נזירות טהרה והביא קרבנותיו (וגלח) הנזיר טמא וחייב לחזור ולמנות מתחלה שמזקת טמא טמא כמו שביארנו במשנה ובעושה פסח טהור ואינו צריך לחזור ולעשותו בפסח שני ומה בין זה לזה נזיר מחוסר תגלחת אבל עושה פסח אינו מחוסר כלום וא"ת הרי חסר הערב השמש שימשא ממילא ערבא והוא הדין בנזיר אם אירע לו כן אחר הזאה וטבילה וגלוח הא כל שאירע להם קודם הזאת שביעי וטבילה נזיר סותר וחוזר למנות כשיודע לו ועושה פסח חייב לחזור ולעשותו בפסח שני וגדולי המחברים כתבו אבל אם נטמא בששי לטומאתו חייב וכו' ולא הוצרכו לכך שאף בשביעי כן כל שאירע לו קודם הזאה וטבילה וכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

במסכת נדה ביארנו על איזה צד היולדת או המפלת טמאה לידה ועל איזה צד אין טמאה לידה והדבר ידוע שכל שהאם טמאה לידה חייבת בקרבן וכן ידעת שהיולדת זכר מערבת שמשה ביום מ' ומביאה קרבנה ביום מ"א והיולדת נקבה מערבת שמשה ביום פ' ומביאה קרבנה ביום פ"א מעתה כל שילדה או הפילה וחזרה והפילה בתוך ימי מלאת מביאה קרבן אחד לשניהם ואפילו הפילה פעם שלישית בתוך ימי מלאת של נפל שני וכן פעם רביעית בתוך ימי מלאת של נפל שלישי וכן כמה אינה מביאה אלא קרבן אחד לכלם ואם לאחר מלאת מביאה קרבן שני ודבר זה אי אתה מוצאו אלא ביולדת נקבה שהרי כל שהפילה בתוך מ' יום של תשמיש אין אמו טמאה לידה אפילו ביום מ' אלא אין הענין אלא ביולדת נקבה ועמדה שבועים וטבלה ושמשה והפילה בתוך פ' או אפילו בסוף יום פ' הואיל וכשהפילה את השני לא נראית לקרבן מצד הראשון קרבן אחד לכלם ואפילו חזרה והפילה בתוך ימי מלאת של שני אפילו כמה זה אחר זה וכלן כמי שילדה תאומים זה אחר זה כל שמחוסרת קרבן ראשון בשעת לידת שני אבל אם הפילה בליל אחד ושמנים ומשם ואילך הואיל ונראית לקרבן מצד הראשון חייבת קרבן אחר על השני ושמא תאמר וכשילדה בליל פ"א מיהא אע"פ שטבלה והעריבה שמשה והותרה לבעלה הואיל וצריכה טבילה והערב השמש ביום שמנים ואחד לקדשים שכך הוא דין כל מחוסר כפורים כמו שביארנו באחרון של חגיגה באונן ומחוסר כפורים והרי נמצאת מחוסרת הערב השמש ותפטר בקרבן אחד כבר אמרו שהערב השמש אינו חסרון שימשא ממילא ערבא:

המשנה השלישית וענינה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה כמלא מטה וקובריה הרי זו שכונת קברות בודק ממנו ולהלן עשרים אמה מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאלו מתחלה מצאו נוטלו ואת תבוסתו אמר הר"ם פי' אמרו המוצא דרך משל שיהיה נראה מבלי חפירה ואמר מת שלא יהא הרוג ואמר מושכב לא שימצאהו יושב ואמר כדרכו לא שיהיה ראשו בין ירכותיו לפי שכאשר יהיה בו דבר מאלו הדברים אינו עושה שכונה קברות לפי שנאמר גוים הם ואין להם שכונת קברות וכאשר תבוסה ההכאה ענינו אשר יזכה בו מאמרו מתבוססת בדמיך ובאור זה שהוא עם המת העפר הלח כלו אשר תחתיו ויחפור מהעפר הלח ג' אצבעות ואז יטהר זה המקום וסמכו זה לאמרו ונשאתני ממצרים וידוע שממנה יוציאוהו אמנם הכונה טול עצמי מעפר מצרים שאני שוכב בו לפי שהוא תמצית החמר והבשר המעופש יתערב בזה העפר וכבר בארתי לך בפרק ז' שהעקר אצלנו מת שחסר אין לו רקב ולא תבוסה ולא שכונת קברות זה כאשר נמצא מת אחד או שנים או רבים אבל הם במקום אחר ר"ל קרובים שאנחנו נאמר מקום הוא בו המתים אולם היו ג' מתים ואין כל אחד ואחד ארבע אמות וכן הקבורה שוב דוק בו עשר אמות כמו שיתבאר מתאר הבדיקה בסוף פרק ט' ממסכת אהלות:

אמר המאירי המוצא מת מושכב כדרכו וכו' כבר ביארנו בפרק שביעי שדרכם היה לבדוק את הדרכים החשודים בטומאה ולטהרם מן הטמאות לעולי רגלים ולעושי פסח ולנושאי טהרות וכל שהיו מוצאין קברות בענין שיהא נראה מהם שבית הקברות של ישראל היה או אף קבר יחידי שהיה ידוע שברשות נקבר וקנה את מקומו לא היו מפנין אותו כך גזרו חכמים שלא לפנות את הקבר ושאם פנוהו יהא טמא כדי שלא יבאו לפנותו וכל שהיו מכירין בתכונת הקבר שאינו של ישראל כגון שלא מצאוהו רגליו פשוטות וידיו על לבו אלא ראשו מונח בין ירכותיו או יושב היו מכירין שאינו של ישראל או שבמקרה הושלך לשם ולא על דעת ליקבר ולהשאר שם והיו מפנין אותן אפילו היו רבים והשדה טהור ואם היו מוצאין את הקבר בתכונת קברי ישראל חוששין לה ואם היה קבר יחידי אם היה ידוע להם שברשות נקבר לשם קנה מקומו ואסור לפנותו אלא שהיו מציינין עליו להיותו ניכר לעוברים ואם לא היה ידוע להם אלא שנמצא שם קבר יחידי במקרה מותר לפנותו אלא שנוטל תפוסתו עמו על הדרך שנבאר וקוברו במקום אחר והשדה טהור ואין חוששין שמא מת מצוה היה וקנה מקומו דמת מצוה קלא אית ליה ואם היה מוצא רבים היו מחמירין בה ולביאור ענינים אלו אמרו במשנה זו המוצא וכו' כלומר שהיה חופר אם במקרה אם בכונת בדיקת המקומות החשודים ומצא מת מושכב כדרכו אמר שאף על פי שמצאו כדרכו בתכונת קבר ישראל הואיל ויחיד הוא אין מחזיקין את המקום בבית הקברות אלא נוטלו ואת תפוסתו ר"ל ממה שתחתיו שלחלוחיתו נמס לשם והביאוה מן המקרא דכתיב ונשאתני ממצרים כלומר מעפר מצרים טול עמי ונחלקו בגמרא בשיעור התפיסה מה שאמרו שנוטל את הקיסמין ר"ל מן הנסרים שנשרו מן הארון בקרקע מחמת בלייתם ואת הקוססות ר"ל רגבים שנתדבקו מחמת לחלוחית הדם וזורק את הודאין ר"ל מה שהוא מכיר בודאי מאותם הנסרים שאין שם שום לחלוחית מן המת ומשאיר את הספק וקובר את הכל במקום אחר עם המת והשדה טהור ומה שאמרו על זו בגמרא שהשאר הנשאר עם המת מצטרף עמו לרוב בנין ולרובע עצמות ולמלא תרוד רקב אין הלכה כן שהרי פסקנו שכל שנקבר בארון של עץ אין לו רקב ובתוספות טרחו להעמידה ואין צורך בכך: