מאירי על נזיר קא

מלא תרוד רקב שביארנו במשנתנו שמטמא במשא ואהל כמלא חפניו כבר ביארנו במסכת נדה פרק המפלת שבתחלתו דבר אחר נעשה לו גנגלין ר"ל שאם קודם שירד לטומאה והוא קודם שנעשה רקב נתערב בו דבר אחר כגון רקב עץ או עפר אותו דבר נעשה לו מתנגד ועומד כנגדו לקלקלו ומפקיעו מדינו שלא לירד לטומאה אף לאחר שיתמלא שיעורו אבל סופו והוא משירד לטומאה אין תערובת שבו מפקיעו ומאחר שבתחלתו מיהא תערובת מפקיעו מטומאת רקב אי אתה מוצא טומאת רקב אלא במת שנקבר ערום בארון של שיש או על רצפה של אבנים אבל נקבר בכסותו או בארון של עץ או על רצפה של לבנים אין לו רקב וכן אם גזז שערו וצפרניו שאין מטמאין וקברם עמו אין לו עוד טומאת רקב וכן אם קבר שני מתים זה בצד זה או שקבר אשה ועוברה עמה אפילו עוברה במעיה אין לו רקב אבל אם קבר מת זה בעצמו וזה בעצמו שיעור מלא תרוד משניהם מצטרף לטמא הואיל וטומאתן ושיעורן שוה וכן הדין בכזית בשר משני מתים אבל רביעית דם הבאה משני מתים ושדרה או גולגולת הבאים משני מתים ורובע קב עצמות משני מתים ואבר הבא משני מתים ואבר מן החי הבא משני בני אדם כל אלו אין מטמאין באהל אלא במגע ובמשא כשאר העצמות:

כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חבורן הכל טמא ר"ל שאם המת בחוץ ושערו בתוך הבית הכל טמא וכן אם נגע בשער או בשן וצפורן טמא אפילו היה שערו עומד ליגזז וצפרניו עומדות לינטל אע"פ שנשאלה כאן ולא הובררה יראה שהכל טמא הואיל ומ"מ עדיין מחובר הוא אלא שגדולי המחברים דנוה בספק כשיטת הסוגיא: