מאירי על מועד קטן כד

מי שהיתה לו תבואה מחוברת בקרקע אם יש פסידא באיחורה ולא כיון במלאכתו במועד אע"פ שאינו צריך לה במועד הרי זה קוצרה בלא שנוי ובלבד שלא ידוש בפרות ולא משום שנוי שדבר האבד אינו צריך שנוי וכן שהרבה פעמים אדם דש בלא פרות ואין דישה בלא פרות שנוי אלא מפני שהדבר מפורסם ביותר ואם אין פסידא באיחורה אלא שהוא צריך לה במועד שאין לו מה יאכל אע"פ שיש לו כדי לקנות אין מצריכין אותו לקנות ואפי' כיון מלאכתו במועד אלא קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן מה שהוא צריך ואף בזו לא ידוש בפרות ואם אינו צריך לה במועד אלא שיש בה אבד והוא כיון מלאכתו במועד אסור וזהו שאמרו בתלמוד המערב על מה שאמרו כאן רב חצדו ליה חצדא וכו' במה אנן קיימין כלומר מפני שהיה בה אבד במה אנן קיימין אם בהגיע זמנו לקצור קודם הרגל ולא קצר איהו דאפסיד אנפשיה כלומר שראוי לאסור מחמת כיוון מלאכתו ואם בשלא הגיע היכי קאי כלומר היאך אפשר שיהא אבד בזמן מועט ופירשה כגון שהגיע זמנו וחשב הוא שיהא יכול לעמוד עד לאחר הרגל ואח"כ נודע לו שאי אפשר לו לעמוד ומ"מ אפשר לפרשה שלא הגיע זמנה עד חול המועד והרוח באה ומשירתו בתלמוד המערב אמרו הדה דתימא במספיק ליחיד אבל במספיק לרבים ידוש אף בפרות ואין בכך כלום ואם קצר מערב יום טוב ורוצה לעמר או לדוש הכל לפי הזמן:

כלל הדברים כל שיש בו אבד אע"פ שאינו צורך המועד מותר אם לא כיון מלאכתו במועד ואם כיון מלאכתו אסור אין בו אבד אסור אא"כ הוא צורך המועד שכל שהוא צורך המועד אפי' בטורח ואפי' היה אפשר לו מבערב וכיון מלאכתו מותר באוכל נפש ובמכשירי אוכל נפש כגון גדילת תנורים וקציצת עצים לצורך המועד וכיוצא בהם ואפי' מלאכת אומן אבל מה שאינו צורך אכילה אע"פ שהוא צורך המועד הואיל ואין בו אבד כיוון מלאכתו אסור אף במלאכת הדיוט לא כיון מלאכתו אסיר במלאכת אומן ומותר במלאכת הדיוט והזהר שיהא כלל זה חקוק בלבך בכל עניני הלכות מועד ושמרהו:

למדנו לפי דרכנו שקוצרין ודשין ועושין כל מלאכה שבתבואה וטוחנין וקוצצין עצים לצורך המועד אלא שאנו מוסיפין בה שאם עשה אחת מהן לצורך המועד והותיר מותר לאחר המועד ואין מערימין בכך ר"ל שיהא עקר כונתו להותיר ואם עשה כן עליו נאמר ויראת מאלהיך וכל שנודע לנו בהערמתו אסור מתורת קנס וכדקאמר טחן והותיר מותר הא כל שעקר טחינתו בהערמה אסור וכן בכל שאר הדברים ועל הדרך שאמרו וכלם שכיונו מלאכתם במועד יאבדו ויש דבר שמותר להערים בו והוא שמטילין שכר במועד לצורך המועד הן שכר של תמרים הן של שעורים ואע"פ שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש שאין הערמה זו ניכרת שהרואה אומר לצורך המועד הוא שאין הכל יודעין שיהא לו מן הישן וכן בכל הערמה שאינה ניכרת כגון צריך למדה קטנה וטוחן מדה גדולה וכיוצא בזה:

לענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו אין לו מה יאכל הוה י"מ אותה על הפועל וכמו שאמרו שאע"פ שבעל הבית יש לו לאכול מותר להרויח את הפועל במלאכה שלו בכדי חייו של פועל שאם לא כן היאך אפשר שיאמר על הרב אין לי מה יאכל הוה ואין צורך בכך שאפשר שכד הקמח כלה ואין מטריחין לקנות כמו שביארנו למעלה:

טבעת שיש עליה חותם הוא תכשיט של איש ומותר לצאת בו לרשות הרבים לדעת רוב פוסקים אבל אין עליה חותם אסור לאיש לצאת בו לרשות הרבים שאינו תכשיט שלו וכל שאינו יוצא בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת חוץ מקצת דברים המבוארים במקומם ויש מי שמתיר בטבעת שאין עליה חותם לצאת בו לחצר וכמו שאמרו נזמים שירין וטבעות הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר וודאי אף בדרך מלבוש כן ואף לדעת זו ראוי לאדם חשוב להזהר בו ומ"מ יש פוסקים שאף טבעת שיש עליה חותם אע"פ שהוא תכשיט של איש לכתחלה אסור משום דילמא שליף ובחצר מיהא מותר אלא שאדם חשוב ראוי להזהר וחמרתא דאמדושא פירושו טבעת של עץ הקרוי כן הן בחותם הן שלא בחותם על הדרך שפירשנו ודברים אלו קצרנו בהם בכאן מפני שאין זה מקומן ובמסכת שבת נ"ז א' יתרחבו הדברים בעקרי דברים אלו בע"ה:

כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים וכן הדין במשקה מעתה מים שהחם אותם גוי בכלי שאין בו איסור גיעול או שיש בו איסור גיעול אלא שהוא נותן טעם לפגם מותר לשתותן וכן כל כיוצא בזה כמו שיתבאר במקומו:

מי שצריך לדבר מועט ואי אפשר לו אלא על ידי מלאכה מרובה כגון לנסורת של עץ ואי אפשר לו בכדי צרכו אא"כ קוצץ דקל ומנסרו מותר אלא שהדבר מכוער וראוי להמנע ממנו אא"כ הוא צורך גדול:

כבר ביארנו שכל מה שיש בו צורך המועד ואינה מלאכת אומן אע"פ שאינה אוכל נפש ואינה אבד מותר לעשותה במועד מעתה עוקרין את הפשתן לנשים כדי לחוף בהם שהיה מנהגם להטביל גבעולי פשתן בשמנים ידועים וחופפות בהן וקוצרין את הכשות לערבו בשכר ליתן בו חורפה ואת השומשמין לעשות מהם שמן אם היו דברים אלו צריכין לו במועד וכן כל כיוצא בזה ואע"פ שהשומשמין אין ראוין לעשות מהן שמן עד שהם מתיבשים הרבה משנתלשו מ"מ חזו לנזיאתא דאית בהו ר"ל גרעינים הדקים שבהם שמתיבשים אף במחובר:

כבר ביארנו שכל שאינו צורך המועד ויש בו אבד אם לא כיון מלאכתו מותר מ"מ ראוי לחכם ליזהר בדברים המפורסמים שלא יראה כמכוין מלאכתו וילמדו הימנו בסוגיא זו אמרו ר' ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא ר"ל כרם וקטפיה בחולא דמועדא ר"ל שבצרו לשנה שהיו כלי עלמא לפרדסיהו בחולא דמועדא אפקריה לפרדסיה כלומר שהניחה לבצור מאותו הפרק ואילך עד אחר החג אע"פ שכבר בצרו שכיניו ונעשה כהפקר ודברים אלו כלם לפי המקום והזמן ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

המשנה השניה והכונה לבאר בה סתם מלאכה במועד אע"פ שאין פסידתה ברורה לו הואיל והדבר קרוב לבא לידי כך מכניס אדם את פירותיו מפני הגנבים ושורה פשתנו מן המשרה בשביל שלא יאבד ובשביל שלא יכוין מלאכתו במועד וכלם אם כוונו את מלאכתם במועד יאבדו אמר הר"ם יאבדו מאבדין לו כל אותו הממון ועושין אותו הפקר:

אמר המאירי מכניס אדם פירותיו מן הגנות ומן הפרדסים מפני הגנבים ומפרש בגמרא דוקא בצנעה הואיל ואין הפסידא ברורה לו ומ"מ אם אי אפשר לו בצנעה עושה כמה שאפשר לו:

ושולה פשתנו מן המשרה ר"ל שמוציא את הפשתן מתוך חריץ של מים שהניחוהו שם לשרותו מפני יראת גנבים או שמא יפסד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד הא אם כיון אפי' הוא אבד אסור והוא שאמר וכלן שכיונו מלאכתן במועד יאבדו כלומר מניחין אותן ליאבד ואין מתירין לו שום מלאכה מפני אבדתו ומגדולי המחברים כתבו שאם עשה המלאכה המכוונת מאבדין אותה הימנו והדברים נראין וקצת גאונים כתבו שאם היא מלאכה שאין לה הפסד באבודה כגון שהוא אומן ואין המלאכה שלו וממון אין לו לקנסו בכדי שווייה שקונסין אותו בשמתא ובנדוי עד שיקבל עליו דין או קונסין אותו בשכרו ואם לא גמר קונסין אותו שלא יגמור ולא נאמרו דברים הללו אלא במכוין גמור הא שוכח או מתעצל ולא העלה על לבו לעשות כן מערב יום טוב מותר לעשותה:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודינין שבאו עליה בגמרא אלו הן:

מה שביארנו במשנה שכל שאין אבדתו ברורה לו צריך שיעשה בצנעה יש דברים שצינעה שלהם בלילה ויש דברים שאין ראוי לעשותם בלילה מצד שהם דברים שצריך בהבאתם המייה יתרה או אבוקות של אש ונוח לו לעשותם ביום ולעולם יהא עושה כמה שיראה לו שהוא מצניע יותר בכך: