מאירי על מגילה מא

הקורא את המגלה עומד ויושב וכו' כוונת הפרק להשלים מה שנשאר לבאר מענייני תכונת קריאת המגלה ואחר שהתחיל בקריאת המגלה היאך היא אם מעומד אם מיושב אם באחד אם בשנים אם בברכה אם שלא בברכה והיתה הכוונה בזה שלא לדקדק בה כדין ספר תורה כמו שנבאר נתגלגל לבאר ענייני קריאת ספר תורה בארוכה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר תכונת קריאת המגלה אם מעומד אם מיושב אם באחד אם בשנים ונוסח ברכותיה השני לבאר בקריאת התורה אימתי קורין וכמה קורין וכיצד מברכין בה השלישי הוא שנתגלגל על ידי זה לבאר כל הדברים שאין נעשין אלא בעשרה כגון קריאת שמע ותפלה שבצבור ודומיהן והרביעי מי הוא הראוי ליעשות על ידו עניני תפלות שבצבור כגון לקרוא בתורה ולעבור לפני התיבה ולפרוס על שמע ולהפטיר ולישא את כפיו החמישי לבאר בו איזו פרשה שבתורה נקראת ומתורגמת ואיזו אינה מתורגמת ובאיזה דבר נמנעין שלא לאמרו בצבור כלל וכל אלו המשניות שבפרק זה באות זו על ידי זו ושלא מעיקר ענין המסכתא זהו שרש הפרק דרך כלל:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר תכונת קריאתה היאך היא ואמר על זה הקורא את המגלה עומד ויושב ר"ל עומד ויושב כלומר הדבר [תלוי] ברצונו ואע"פ שבספר תורה אנו צריכין לקרוא מעומד ואין גורסין בכאן עומד או יושב יצא שאם כן היו הדברים מוכחין דיעבד אין לכתחילה לא והיה יוצא לנו ממנה שבתורה אף דיעבד לא יצא ביושב ממה שנאמר על משנה זו בגמרא מה שאין כן בתורה וזה אינו שלא נאמר בקריאת התורה מעומד אלא לכתחלה כדי לעמוד ביראה הא במגלה אף לכתחלה אלא שמ"מ נהגו לקרותה מעומד מפני כבוד הצבור ובתלמוד המערב אמרו מעשה בר' מאיר שקראה מיושב בטיבעין בבית הכנסת ונתנה לאחר ובירך עליה ושאלו בה זה קורא וזה מברך ותירצו מכאן שהשומע כקורא:

קראה אחד קראוה שנים יצאו מתוך שהוצרך להזכיר לשון דיעבד ר"ל יצאו בקראוה שנים הסיב את הלשון אף לקראה אחד אע"פ שאין להזכיר לשון דיעבד בקריאת אחד שהרי הדין כך הוא וכשקראוה שנים הוא אומר שיצאו בדיעבד ובא להשמיענו דתרי קלי משתמעי בדבר החביב ושנפשו של אדם תאבה לשמעו:

מקום שנהגו לברך פי' לאחריה מברכין מקום שנהגו שלא לברך אין מברכין הא ברכה ראשונה מתורת הדין צריך לברך שהרי כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן וי"מ שמאחר שברכה אחרונה תלויה במנהג אין לגעור במי שסח בתוך קריאת המגלה שאין הדבר תלוי אלא בשמיעה ומ"מ הדבר נראה שלא לשוח והקורא עצמו מיהא אסור לו להפסיק אלא כדין ק"ש על הצד שבארנו בשני של ברכות:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

כבר בארנו במשנה שהתורה אין קריאתה אלא בעמידה דרך סמך הביאוה מן המקרא שנ' ואתה פה עמוד עמדי בתלמוד המערב התבאר שלא הישיבה בלבד נאסרה בזה אלא אף הסמיכה על העמוד ושם העידו על חכם אחד שראה במתרגם אחד שהיה נסמך על העמוד וקורא ואמר לו אסור לך כשם שנתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה ומכאן סמכו קצת חכמים למחות על החזן ועל הקורא שלא לסמוך על הלוח שספר תורה עליו אלא שאפשר לסמוך על מה שאמרו בסוגיא זו משמת רבן גמליאל ירדה חולשה לעולם וכן נאמרו בתלמוד המערב דברים אחרים בסוגיא זו שהם ראוים להביאם כאן ונוסח דבריהם בכל אלו ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חזא חד בר נש קאי ומתרגם וסמיך לעמודא אמר ליה אסור לך כשם שניתנה באימה כך צריך לנהוג בה באימה ועוד אמרו שם ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חזא חזנא קאי ומתרגם ולא קאי בר נש תחותוי אמר ליה אסור לך כשם שנתנה על ידי סרסור כדכתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם כך אנו נוהגין בה על ידי סרסור ועוד אמרו שם ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חמא חד סופר מושיט תרגומא מגו ספרא אמר ליה אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה ושבכתב בכתב:

מנהג ראשונים היה שאף כשהיו עוסקין בתורה לא היו שונין אלא מעומד ובדורות האחרונים משמת רבן גמליאל הזקן נתחדשה חולשה בעולם והיו למדין מיושב ומ"מ יזהר הרב שלא ישב על גבי מטה ותלמידיו יושבין על גבי קרקע אלא יחלוק להם כבוד וישוה אותם עמו כביכול נאמר בתורה ואתה פה עמוד עמדי ומ"מ כתבו בתוספות דווקא בגירסא אבל לעיין בסברא רשאי הרב לישב למעלה ותלמידיו למטה ומצינו בסנהדרין שמעון התימני דן לפניהם בקרקע: