מאירי על מכות ז

שלשת לוגין של מים שנפל בהם יין או חלב ולא נשתנה מראיתם הרי הן כמים ופוסלין את המקוה אבל פחות משלשת לוגין שהושלמו ביין או בחלב אע"פ שלא נשתנה מראיתם שיש דין מים בכל והיה לך לומר שיש כאן שלשת לוגין מים שלמים אין פוסלין את המקוה שאינן פוסלין אלא בשיעור שלשת [לוגין] מים שלמים ומראה מים הא שלשת לוגין חסרים והושלמו במשקה אחר אע"פ שלא נשתנה מראיתם או שלשת לוגין מים שלמים וניתוסף בהן משקה ששנה מראיתם לא פוסלין ולא מעלין:

זו היא שטתנו שאנו פוסקים כלשון האמור כאן רב לא תני חסר קרטוב ברישא ור' יוחנן בן נורי אסיפא פליג ורב דאמר כדברי הכל וחכמי הדורות שלפנינו פסקו ששלשת לגין שלמים שנפל בהם יין ונשתנה מראיתם פסלוהו שאין הלכה כר' יוחנן בן נורי לילך אחר המראה אבל שלשת לגין חסר קרטוב שהושלמו ביין ונשתנה המראה לא פסלוהו וכן פחות משלשה שהושלמו בחלב ולא נשתנה המראית לא פסלוהו ונמצא לדבריהם שר' יוחנן בן נורי חולק בין על ראש המשנה הבאה בסוגיא זו בין על סופה והם פוסקים כחכמים וכבר ביארנו ענין זה בראשון של חולין:

כל זה שביארנו ביין וחלב שאע"פ שאין מעלין אין פוסלין פירושו בשלא נשתנה מראה המקוה אבל כל שנשתנה מראה המקוה מחמת משקים הבאים מחוץ אפי' לוג אחד במקוה שלם פסלו הא כל שנשתנה מראה מימיו מחמת עצמו לא נפסל וכל שביארנו שפוסל אע"פ שלא נשתנה מראה המקוה דוקא במקוה חסר אבל בשלם אפי' מלא בכתף כל היום ושפך לתוכו כשר ואם היה נותן סאה ונוטל סאה כשר עד רובו:

חבית מלאה מים שנשפכה לים הגדול הטובל שם במקום שנשפכו המים לשם לא עלתה לו טבילה שמא יש שם שלשת לגין במקום אחד ואין גורסין בכאן שאי אפשר שאם כן היאך אמרו למטה אוקי תרומה אחזקה אלא כך היא הגירסא אפשר שיש שלשת לוגין במקום אחד ושמא תאמר והרי ים הגדול מקוה שלם הוא וכבר ביארנו שאין השאיבה פוסלת מקוה שלם פי' בזו שלא נאמר לחוש בטבילה זו לנדה ולשאר טמאות אלא בתרומה לבד ומטעם מה שגזרו בה שהבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לגין מים שאובים אפי' היה טהור יהא נחשב שני לטומאה וכבר ידעת בטבה של טומאה זו שהיתה מפני שהיו טמאים טובלים במערות של מים רעים והיו רוחצים אח"כ במים שאובין לנקיות עד שהיו הכל חושבים שהשאובה עיקר הטהרה ולא מי מקוה אבל לענין שאר טמאות ודאי עלתה לו טבילה וכן הדין אם נפלה למקוה וגדולי קדמונינו פי' בזו שים הגדול מתוך שמימיה מלוחים ועכורים אין המים המתוקים וצלולים מתערבים בהם אבל במקוה אפי' לתרומה עלתה לו טבילה הואיל וצלולים הם גם כן:

נפלה בנהר לדברי הכל עלתה לו טבילה לפי' ראשון אע"פ שבמקוה אינו כן גורסים בה דוקא ים הגדול דקוו וקיימי אבל נהרא דרדיפי מיא עלתה לו טבילה ולשטה שניה שאתה מכשירן במקוה אע"פ שאין מימיו שוטפין אין גורסין בזו דרדיפי מיא אלא אבל נהרא לא כלומר מפני שמימיו צלולים וכן הדין במקוה ונראין הדברים כדעת ראשון ומקוה כים הגדול ולא נאמר אלא לתרומה שהים מימיו צלולים הם ואם מצד מליחותם מה המליחות גורם שלא להתערב אין זה כלום:

וי"מ שאף לענין תרומה לא נאמר שפסול אלא לשעתו אבל לאחר זמן כשר וכן במקוה שאמרו ממלא בכתף ונותן לא הכשירו אלא בכדי שיעור שיתערבו:

חבית של מים שנפלה לים הגדול על הדרך שביארנו והיו מים שבחבית טמאות ונפל לשם ככר של תרומה הרי הוא טמא ואין אומרין להעמיד תרומה על חזקתה ושמא תאמר והלא טהרו המים בהשקה ובטלו להם מתורת זריעה ר"ל שכל מים טמאים שהשיקן עם מים שבמקוה טהורים כמי שביארנו במסכת יום טוב וא"ת במים טהורים שאין להם ענין בהשקה ולטמא את הככר מתורת ביאתו במים שאובים הרי אין תקנה זו אלא באדם ומטעם שהזכרנו יש לפרש שאין השקה מועילה למים טמאים אלא כשהמים טהורים צפים על גביהם ולא שיתערבו לגמרי שהרי אף אם היו הטמאים בעששית שפיה צר ומים שבתוכה במקומם הם עומדים כיון שהציף על פיה מי המקוה טהורים שענין זה אצל מים כזריעה אצל זרעים ואוכלין טמאים אבל ים הגדול שהמים טמאים עומדים במקומם עליונים ואין מי ים הגדול צפין עליהם שהרי הן עומדות נקוות בעצמן אין השקה מטהרתם ומ"מ יש גורסים בשמועה זו מתוך קושיא זו חבית של יין שנפלה לים הגדול ואמר תחלה שהטובל לשם לא עלתה לו טבילה אע"פ שנתבלבלו והחזירוה המים לצבען מ"מ יש לחוש שמא נשארו באותו מקום שלשת לוגין ולענין הככר פירושו שהיין טמא וטהרת השקה אינה אלא במים וכן בתוספתא הוזכרה בלשון יין:

המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר מעידנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו מאתיים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות מביאן לידי תשלומין דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה מעידנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים לוקין שמנים משום לא תענה ברעך עד שקר ומשום ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר"מ וחכ"א אינן לוקין אלא ארבעים אמר הר"ם ומשלם מאמרם כל המשלם אינו לוקה ולא אמרו כל הלוקה אינו משלם יתבאר לך העקר הקבוע אצלנו כי כשיעשה אדם חטא שהוא חייב עליו מלקות מצד א' ותשלום ממון מצד אחר משלם ואינו לוקה וזה בעדים זוממין והחובל בחברו בלבד כמו שנתבאר בכתובות והלכה כחכמים [ואין הלכה כר' מאיר]:

אמר המאירי מעידים אנו על איש פלני שחייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממים הרי אלו לוקין ומשלמין הואיל וחיוב מלקות בא עליהם מצד אחד וחיוב תשלומין מצד אחר והוא שאמר שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין שהמלקות בא מלא תענה והוא סובר שלוקין על לאו שאין בו מעשה והתשלומין מכאשר זמם וחכ"א כל המשלם אינו לוקה ומכיון שעדים זוממין בתשלומין כל זמן שהעדות בענין שיש בו תורת תשלומין ואין אומרין שילקה ולא ישלם שהרי אמרו במסכת כתובות בפי' רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין כמו שלמדו שם מן המקראות והילכך משלמין ואין לוקין שנאמר כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעויות וכן הלכה ואפי' היה שם מלקות מצד הלאו כל שכן בזה שאין לאו שבו במעשה מעידים אנו על איש פלני שהוא חייב מלקות והוזמו לוקין שמנים משום לא תענה ומשום כאשר זמם וחכ"א אינו חייב אלא ארבעים מכאשר זמם אבל לא תענה הרי אין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: