מאירי על מכות כט

כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה כבר ביארנו שכל שאי אפשר לקיים העשה לוקין עליו לא סוף דבר אם בטל הוא העשה בידים אלא אפילו נתבטל מאליו הואיל ולא קיימו ואי אפשר לו לקיימו הא כל שאפשר לו לקיימו אינו לוקה אפילו שהא זמן מרובה ואין חלוק בדבר זה בין שקדם לא תעשה לעשה בין שקדם עשה ללא תעשה שהרי אונס קדמו עשה ללא תעשה שנאמר ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה ואמרו עליו אונס שגרש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה שמאחר שיש שם עשה אע"פ שהוא קודם ללא תעשה ניתק לעשה הוא קרוי ולאו הניתק לעשה אינו לוקה כל שאפשר לקיים הא אם אי אפשר לו לקיים בין שבטלו הוא אלו היה בטול מועיל בו אלא שאין בטול מועיל באונס להביאו למלקות כמו שיתבאר בין שלא קיימו ר"ל שנתבטל מאליו כגון שמתה או שהיה הוא כהן שאסור בגרושה או שנתקדשה היא לאחר ונאסרה לו הרי זה לוקה וכן מוציא שם רע נאמר בו גם כן ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה וכל שגרשה עבר בלא תעשה ומחזיר ואינו לוקה ואם מתה או נתקדשה או שהיה כהן לוקה כמו שביארנו באונס הא כל שנמצאת אסורה לו אם מהמת איסור קודם כגון שהיתה לו באיסורי לאוין או אף בחייבי עשה לא ישא ואם באיסור חדש כגון שנמצא בה דבר זמה אחר שנשאה יגרש ואין כאן מלקות שאף היא אינה רוצה לישב עמו באיסור:

שמא תאמר אחר שכן היאך טמא הנכנס למקדש לוקה והרי יש שם עשה אלא שקדם שנאמר וישלחו מן המחנה וכו' ולא יטמאו את מחניהם פי' חכמי הדורות מפני שיש בדומה לו אזהרה מיוחדת במקום אחר בלא קום עשה שנאמר ואל המקדש לא תבא וי"מ שבפירוש נתרבו חייבי כריתות למלקות מגזירה שוה האמורה למעלה מלעיני האמור בכריתות ר"ל ונכרתו לעיני בני עמם ולעיניך האמור במלקות מונקלה אחיך לעיניך אבל לא תעשה שאין בו כרת כל שיש שם עשה ואפשר לקיימו אינו לוקה:

יש חולקין בפסק זה לומר שאינו לוקה עד שיבטל הוא את העשה ולא כשנתבטל הוא מאליו ויש חולקים לדעת שלישית לומר שאף בשלא נתבטל מאליו לוקה כל שאינו מקיימו תכף לאזהרת בית דין אלא לכשיבא לבית דין או יקיים או ילקה והם מפרשים קיים עשה שבה תוך כדי דבור של התראה ואף אחרוני גאונים שבספרד כתבוה כן בפירושיהם ואין הדברים נראין:

ומצד שמחלקת זו תלויה בשנוי נוסחאות ושנוי פרושים הריני מעירך על שנוי הגרסאות מעט כדי שתבין מה שהביאנו לפסוק בשטה זו שכתבנו ועל איזה פי' אנו סומכין אף לכל הגרסאות והוא שבתחלת הסוגיא היה ר' יוחנן אומר שלאו שקדמו עשה לוקה עליו ואינו בכלל לאו הנתק לעשה והיה מביאה מטמא שנכנס למקדש והוקשה לו מאונס שמחזיר ואינו לוקה ותירצו לו מפני שהעשה מיותר בו שהיה לנו ללמדו ממוציא שם רע בקל וחומר ולא נאמר אלא שאם אינו ענין לפניו ר"ל לחובה בעשה שישא תנהו ענין לאחריו ר"ל שאם נשא וגרש יחזיר ולא ילקה והוקשה לו שאין ללמוד אונס ממוציא שם רע מצד שמוציא שם רע אתה מוצא בו חומר אחר שלוקה ומשלם שנאמר ויסרו אותו וענשו אותו וכן הלכה כמו שיתבאר במקומו וא"כ אף לעצמו הוצרך ללמד שישא והיה לנו לומר שילקה וכן מוציא שם רע מאונס אין למדין שהרי האונס יש לו צד חומר שעשה מעשה ובאה התשובה בסוף הענין שמוציא שם רע ואונס למדנו להם שאם גרש מחזיר ואינו לוקה על גרושיו ממה שנאמר בהם כל ימיו כלומר כל ימיו בעמוד והחזר הא כל שאר לאוין שקדם אותם עשה לוקין ואין קיום עשה מפקיען:

והקשו והרי לאו שקדמו עשה אינו דומה ללאו של חסימה האמור בסמוך לפרשת מלקות וממנו למדין לאוין של מלקות שהרי לאו של חסימה אין בו קדימת עשה ותמהו על קושיא זו אטו משום דאית בה עשה יתירא מיגרע גרע כלומר וכל שכן שאתה ראוי לחייבו מלקות וחזר והקשה א"כ לאו שנתק לעשה נמי נימא הכי ותירץ ההוא לתקוני לאויה הוא דאתא כלומר אחרי שכתבו אחר הלאו לא בא אלא לפרש שיש ללאו זה תקון שהוא מפקיע את המלקות אבל כשקדמו העשה אינו בא לתקון הלאו ומתוך כך לוקה ולפי שטתנו אנו גורסין אח"כ הניחא למאן דאמר קיימו ולא קיימו ר"ל שכל לא תעשה הנתק לעשה קיים העשה פטור לא קיימו אע"פ שלא בטלו בידים חייב הואיל ואי אפשר לקיימו כגון שנתבטל מאליו בזו אתה רשאי לומר שהעשה בא לתקן את הלאו להפקיעו ממלקות שאין הלאו מתוקן אלא בקיום העשה אבל לדעת האומר בטלו ולא בטלו ר"ל בטלו בידים חייב לא בטלו פטור אע"פ שלא קיימו הרי אין קיומו מתקן את הלאו שאף בלא קיומו הוא מתוקן שלא ללקות כל שאין בטולו בא מחמתו שאם כן אף בלאו הנתק לעשה היה לך לומר שילקה ומאחר שאתה אומר בו שאינו לוקה אף בלאו שקדמו עשה לא ילקה ויהא דינו כלאו הנתק לעשה ותירץ מידי איריא אלא לר' יוחנן הא אמר ר' יוחנן קיימו ולא קיימו והילכך בלאו הנתק לעשה אינו לוקה הא בלאו שקדמו עשה לוקה הא לדעת ריש לקיש שאמר בטלו ולא בטלו אף לאו שקדמו עשה דנין אותו בלאו הנתק לעשה שלא ללקות ומחלקתם תלוי בהתראת ספק שלדעת ריש לקיש התראת ספק לא שמה התראה והרי עקר חיוב הלאו אינו אלא בשעת בטול הסיבה שאי אפשר להתראה עד אותה שעה שהרי הפסד התקון מאליו שמא יבא שמא לא יבא וכל שלא בטלו אין כאן התראת ודאי עד שיבטלנו שתחול התראה בודאי לבטול המעשה ולר' יוחנן אף התראת ספק שמה התראה וא"כ עקר הלאו הוא שהרי התראתו חלה מעכשיו וחיוב המלקות לכשיתברר הפסד תקונו ומעתה כל שלא קיימו ונתברר שאין בידו לקיימו עוד אע"פ שלא בטלו בידים לוקה וכבר פסקנו בהתראת ספק ששמה התראה ומעתה אנו צריכים לפסוק כלשון קיימו ולא קיימו וכן ידעת שר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן ומעתה אתה צריך ליחס לשון קיימו ולא קיימו לר' יוחנן ומ"מ לענין לאו שקדמו עשה אע"פ שטרחנו בסוגיא זו לישב שלוקה לדעת ר' יוחנן ולגלגל טעמיה באונס ומוציא שם רע צער גלגול וטורח הרבה יש ביישובן ואין לדחוק בה כל כך וכל שכן שנאמר בסוגיא שחזר בו וכששאלו לו אמריתה כפר בעקר הדברים לומר שאף לאו שקדמו עשה נתק לעשה הוא וכפשוטן של דברים באונס ומוציא שם רע אבל טמא שנכנס למקדש טעם יש בו כמו שביארנו:

זו היא שטתנו ויש מקשים עליה אחר שר' יוחנן סובר שכל שלא קיימו חייב אע"פ שלא בטלו הוא בידים הואיל ונתבטל מאליו עד שאי אפשר לו לקיימו היאך אמר בסוגיא זו למטה שאין לנו לאו הנתק לעשה למלקות אלא שלוח הקן ופיאה שנאמר בה לא תכלה פאת שדך וכו' לעני ולגר תעזוב אותם לומר שאם עבר וקצר יעזוב או יתן ולדעתו כל שנשרף קצירו לוקה הואיל ולא קיימו והרי אתה מוצא בענין זה כמה שאף אונס בדין זה שלא היינו מפקיעין אותו מדין זה אלא לדעת האומר בטלו ולא בטלו ולא היינו מוצאין בו בטול מצדו שאף הדרה על דעת רבים אין מועיל בה שלא תהא בה הפרה ואם שימיתנה בידים קם ליה בדרבה מניה כמו שיתבאר אבל מכיון שדעתו שכל שלא קיימו חייב הרי אתה מוצאה במתה מאליה וכן גזל ומשכון שהגזל נתק לוהשיב את הגזילה והמשכון להשב תשיב לו את העבוט אע"פ שהגזל אי אתה מוצא בו מלקות שהרי ניתן לתשלומין בין שאבד הוא את הגזלה בידים בין שאבדה מאליה מ"מ משכון מיהא אע"פ שבבטלו אין בו מלקות שנתן לתשלומין הוא באבדה באונס מיהא שהוא לא קיימו בר מלקות הוא שאין שם דין תשלומין שפטור הוא באונסין אף במשכנו שלא בשעת הלואה כמו שביארנו במציעא פרק אומנין לדעת גדולי הפוסקים ויש לפרש אין לנו למלקות בין בלא קיימו בין בבטלו אלא שלוח הקן ופאה וחברותיה וי"מ מפני קושיא זו שזה שאמר ר' יוחנן בלא קיימו שחייב דוקא במקום שיש חיוב בבטלו אבל כל שאינו בחיוב בטולו כגון אונס ומוציא שם רע וגזל ומשכון כמו שביארנו אין לוקין בהן בלא קיימו ואין הדברים נראין שאם כן אחר שאמרו נפק דק ואשכח אונס שגירש וכו' היאך אמרו עליה הניחא למאן דאמר קיימו ולא קיימו והרי הואיל ובטול אין שם אף לא קיימו אין כאן אלא שהעקר כמו שתירצנו:

וגדולי הרבנים מהפכין בעקרה של סוגיא נסחא אחרת ופי' אחר ומיחסים לדעתו של ר' יוחנן בטלו ולא בטלו וזה שאמרו הניחא למאן דאמר בטלו ולא בטלו הוא חוזר למה שאמרו למעלה כל ימיו בעמוד והחזר קאי ופי' הניחא למאן דאמר בטלו וכל זמן שלא בטלו יש לו תקנה בחזרה אתה רשאי לומר כן וכל שנתבטל מאליו הם כוללין אותו בבטלו אלא למאן דאמר קיימו ולא קיימו ומשיבא לבית דין ולא קיים העשה לאזהרתם לוקה הרי אינו כל ימיו בעמוד והחזר ופירש שאף ר' יוחנן בטלו ולא בטלו אמר ופירושו כל שנתבטל מאליו ומ"מ לענין פסק אף זו כשטתנו אלא שיש מבלבלין בדברים לחלוק בקצת דברינו ואין דבריהם כלום ושמא תאמר לגירסתנו היאך אמרו למטה על מה שאמר ר' יוחנן אין לנו אלא זאת ועוד אחרת והיו מפרשים אותה על אונס שגרש הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו והרי ר' יוחנן מיהא מ"מ קיימו ולא קיימו אמר אפשר שר' יוחנן זו שאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת לא לדעתו לבד אמרה אלא לדברי הכל והוא שהקשה לו ולדעת האומר בטלו ולא בטלו היאך אתה מוצאה באונס וכן הדברים נראין: