מאירי על מכות יח

המשנה השביעית והכונה בה להשלים ביאור זה החלק והוא שאמר הסומא אינו גולה דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר גולה השונא אינו גולה ר' יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד ר' שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא אינו גולה זה הכלל כל שיכול לומר לדעת הרג אינו גולה שלא לדעת הרג הרי זה גולה אמר הר"ם אמרה תורה בהורג בשגגה בלא ראות ר' יהודה אומר מי שאפשר לו לראות יגלה ור' מאיר אומר אפילו מי שנעדר הראות יגלה והשונא עונו גדול משיוכל להתכפר בגלות ולפיכך לא יגלה ואין הלכה כר' שמעון ולא כר' מאיר ולא כר' יוסי ב"ר יהודה:

אמר המאירי הסומא שהרג בשוגג אינו גולה דברי ר' יהודה ונראה הטעם מפני שהוא אונס ר' מאיר אומר גולה שהיה לו לחקור ואין זה אונס גמור והלכה כר' יהודה וכן פסקוה גדולי המחברים ויש חולקין לפסוק כר' מאיר ומ"מ ההורג במזיד אף לדעת ר' יהודה חייב השונא אינו גולה מפני שחזקתו שהוא קרוב למזיד כמו שביארנו וכן הלכה ר' יוסי בר' יהודה אומר נהרג שמזיד גמור הוא והרי לדעתו חבר אין צריך התראה וזהו שאמר מפני שהוא כמועד ר"ל שהוא כמותרה עליו ואין הלכה כמותו ר' שמעון אומר יש שונא גולה ויש שאינו גולה וכלל דבריו שכל שאפשר לומר שלדעת היה אינו גולה וכל שנתברר ששגגה היתה גולה ופי' בגמ' את דבריו נפסק גולה נשמט אינו גולה כלומר נפסק החבל או הדלי ממנו ר"ל מן החבל גולה שזה ודאי לא באה הגרמא ממנו שהרי ראינו החבל או הדלי נפסק לפנינו נשמט אינו גולה ונראה לי בפירושה שנשמט כל החבל מידו שאפשר שהוא הרפה את ידיו והקשו עליו ממה שנאמר על שמו במקום אחר לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו ר"ל השמטת כל החבל מידו שאגדת החבל הוא קורא מחצל אבל לא בפסיקת חבל או דלי ותירצו בה לפי גירסתנו נשמט אנשמט לא קשיא הא באוהב הא בשונא נפסק אנפסק לא קשיא הא ר' הא רבנן ופירושה שהשמועה ראשונה נאמרה בשונא כמו שהוזכר בה בפי' והשניה אמורה באוהב ופירש את הראשונה נשמט אינו גולה בשונא שחשוד הוא שרפה את ידיו ובאוהב גולה שאינו חשוד על כך נפסק אנפסק לא קשיא שזו שאמרו נפסק אינו גולה אף באוהב כמו שביארנו שהאחרונה אמורה באוהב ר' היא שאמר נשמט הברזל מקתו אפילו באוהב קרוב למזיד הוא כמו שביארנו לדעתו ונפסק החבל או הדלי ממנו הוא בדמיון נשמט הברזל מקתו שזו אגדו נשאר בידו וזו קתו נשאר בידו וזו שאמרו נפסק גולה אף בשונא והוא הדין לאוהב רבנן וי"מ בדרכים אחרים ומחליפין הגרסאות ולענין פסק אינך צריך להם שכל שבשונא חוקתו קרוב למזיד ומ"מ יש פוסקים כר' שמעון ודעתי נוחה בכך:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה השמינית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר להיכן גולין לערי מקלט שלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען שנאמר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען שש ערי מקלט תהיינה עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה עד שיש ששתן קולטות כאחת אמר הר"ם וכן השתים וארבעים עיר כלן קולטות אלא שאלה השש כל מי שנכנס לשם בין בכונה בין שלא בכונה ניצל ואותם אם הגיע באחת מהן וידע שהיא קולטת תצילהו ואם אינו יודע שהיא קולטת אינה מצילתו אלא הורג אותו גואל הדם לשם ומכונין להם דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך ושלשת את וגו' ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח אמרו וידברו אליו ר"ל שהם ידברו לגואל הדם אם בקש הרוצח ויאמרו לו בשגגה הרג ואמ' להרגו בשלום ומה שראוי לדבר לו כדי לשכך חמתו ור' מאיר אומר אינם חייבים להטפל בזה אלא הוא יטעון להציל עצמו ואין הלכה כר' מאיר ר' יוסי אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותן משם את שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו ואת שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו וגו':

אמר המאירי להיכן גולין לערי מקלט ר"ל אותן שנתיחדו והובדלו לכך שלש שבארץ כנען ושלש שבעבר הירדן וענין זה הוא שהבדלת ערי מקלט מצות עשה שנאמר שלש ערים תבדיל לך ולא היו נוהגות אלא בארץ ישראל ושלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן בארץ סיחון ועוג ויהושע הבדיל שלש אחרות בארץ כנען אחר י"ד שכבשו וחלקו והוא שנאמר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ואע"פ שהובדלו אותן שלש שבעבר הירדן קודם לאותן שבארץ כנען לא היו קולטות עד שהובדלו האחרות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה לכם עד שיהו כולן קולטות כאחת ולא הבדילן משה רבינו לקלוט מיד אלא לקיים מצות הבדלה אמר הואיל ובאה לידי אקיימנה וזה שנאמר בתורה ואם ירחיב י"י את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים פירשו במדרש שעל ימות המשיח נאמר להוסיף שלש על אותן השש שנאמר על השלש האלה ר"ל על אלו שבארץ כנען וכבר היו אותן שבעבר הירדן מובדלות וכן פי' שאלו השלש יהו מוסיפין אותן בערי הקיני והקניזי והקדמוני שכבר הובטח אברהם אבינו בכיבוש שלהם ועדיין לא נכבשו:

ומכונין להם דרכים מזו לזו ר"ל שבית דין היו חייבים לכוין את הדרכים לערי מקלט ר"ל לתקנם ולהרחיבם ולהסיר מהם מכשולות ולתקן בנהרות שלהם גשרים וכיוצא באלו שלא לעכב את הבורחים והוא שנאמר תכין לך הדרך ופי' בגמ' שכל מקום שהיה שם פרשת דרכים היו רושמים על דרך אותה העיר מקלט מקלט כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם והוא שאמרו טוב וישר י"י על כן יורה חטאים בדרך ובמקום אחר התבאר שאין רחבם של דרכים הנתקנות לערי מקלט פחותות מל"ב אמה ובט"ו באדר בכל שנה מוציאין שלוחים לתקן את הדרכים ולהסיר מכשולות המתחדשים בהם אבל מה שאמר ושלשת את גבול ארצך הוא שהיו מודדין ביניהם בשעת הפרשה שיהא שיעור שבין זו לזו כשיעור שמזו לזו כמו שיתבאר בגמרא:

ומוסרין לו שני תלמידי חכמים ללוותו שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו ר"ל לגואל הדם ולא שיתרוהו שאם יהרגנו נהרג עליו שכל שהורגו חוץ לתחום של עיר מקלט אינו נהרג עליו כמו שיתבאר בגמרא אלא אומרים לו שאין ראוי לו להיות לבו עליו שבשוגג בא מעשה לידו וכן אומרים כן לאנשי ערי מקלט שלא ינהגו בו מנהג שופכי דמים לבזותו ולקללו ר' מאיר אומר אף הוא מדבר כן על פי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח ר' יוסי אומר בתחלה ר"ל בתחלת הענין והוא תכף שהרג כל הורג היה מקדים לערי מקלט הן שהזיד ונתחייב מיתה הן ששגג ונתחייב גלות אבל בית דין ר"ל אותו בית דין של אותה העיר שהרג בה שולחין ומביאין אותם משם ודנין אותם והוא שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם מי שנתחייב מיתה ממיתין אותו ועליו נאמר ונתנו אותו ביד גואל הדם ור"ל ברצונו לעשות בו מה שהוא משתדל בו עליו וי"מ להרגו ממש בידיו שכל רוצח אף אותו שנדון בבית דין מצוה ביד גואל הדם שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח אבל אם לא רצה גואל הדם להרוג או שלא היה יכול או שלא היה שם גואל ואע"פ שאין לך אדם בישראל שאין לו גואל שהרי כל הראוי לירש הוא גואל הדם כגון שלא היה שם באותה שעה בזו אמרו שבית דין הורגין אותו בסייף כמו שהתבאר לא נתחייב מיתה ולא גלות פטרוהו ועל זה נאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם נתחייב גלות מחזירין אותו למקומו לעיר מקלט ששלחו והביאוהו משם ועל זה נאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו ועל זו נאמר לדעת ר' יוסי שמוסרין לו שני תלמידי חכמים והלכה כדבריו ושאר המשנה כלה הלכה היא:

וזהו ביאור המשנה שלש ערים שהובדלו על ידי משה בעבר הירדן לשלשה שבטים היו כמו שכבר ידעת ששבט ראובן וגד וחצי שבט המנשי נטלו חלקם בעבר הירדן והוא שנא' את בצר במדבר לראובני ואת ראמות בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי ושלש שהבדיל יהושע בארץ כנען בין כל השבטים הם היו חברון ביהודה ושכם בהר אפרים וקדש בהר נפתלי נמצאו בארץ שני שבטים וחצי שלש ובארץ שאר כל השבטים שלש וטעם הדבר מפני שארץ הגלעד היו מצויים בה רוצחים שנאמר גלעד קרית פועלי און עקבה מדם ואע"פ שבשכם גם כן היו רוצחים מצויים כדכתיב דרך ירצחו שכמה מ"מ בגלעד היו מצויים יותר ויותר ושמא תאמר ומה מקום למציאות רוצחים לקליטת הריגה בשוגג אפשר מפני הזמנת פונדק האמורה למטה בהורג במזיד שלא בעדים שנמצא שנהרג ע"י שגגת אחר מצד העונש והוא שאמרו והאלהים אנה לידו וכו' לשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג במזיד ואחד הרג בשוגג לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזמינם לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם נופל עליו והרגו נמצא זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה או שמא מתוך שרוצחים מצויים יזדמנו לגואל הדם הרבה מהן ומשים לו אורבים ומתוך כך הובדלו שם שלש ערים:

ערים שבעבר הירדן מכוונות היו כנגד ערים שבארץ כנען בצר במדבר כנגד חברון ביהודה רמות בגלעד כנגד שכם בהר אפרים גולן בבשן כנגד קדש בהר נפתלי ומשולשות היו והוא שחברון היתה בדרום וקדש בצפון ושכם באמצע והיה מתחלת רוח הדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לתחלת רוח הצפון ונמצאו הדרומיים הולכין לחברון והצפוניים לקדש ואותן שבין חברון לשכם אם סמוכים לחברון יכנסו לחברון ואם סמוכים לשכם יכנסו לשכם ואם יושבים באמצע אין להם לילך אלא חצי הדרך וכן משכם לקדש נמצאו יושבי הקצוות ר"ל צפון ודרום רחוקים מן היושבים באמצע שבין הערים מפני שבשכם היו רוצחים מצויים מעט כמו שביארנו:

זה שביארנו כאן שהקדש בצפון ובמשנת גיטין אמרו מרקם למזרח ורקם כמזרח ורקם הוא קדש אלמא קדש במזרח אפשר שרצועה יוצאה בצפונית מזרחית וקדש היתה לשם או שמא שתים היו וכמו שאמרו בסוגיא זו על סבה אחרת תרי קדש הוו וכן עקר שהרי זו שבכאן מארץ ישראל וזו שבגיטין מחוצה לארץ: